מאמר אורח - הסבה מקצועית לעולם ה-QA, מאת דניאל גולד

המאמר הבא הוא מאמר אורח, שנכתב בתאריך 1.12.2015 על ידי שותפי לספסל הלימודים, דניאל גולד. לאחר שהתמודד עם הרבה אתגרים בתהליך לימודי ה-QA הוא החליט לרכז את רשמיו כדי לעזור לכל שאר המתלבטים.

בדיקות תוכנה - השאלות הנפוצות בדרך לתעודה הנחשקת

שלום לכם חברים למקצוע, סטודנטים לעתיד או כל מי שסתם התעניין והחליט לקרוא את המאמר.

שמי דניאל גולד, בוגר מכללת ג'ון ברייס ואני פעיל רבות בקבוצות פייסבוק למיניהן לחיפוש עבודה, דיונים טכניים וסתם לשיחות בנושאי הייטק. לאחרונה יוצא לי להגיב הרבה על שאלות שונות בנושא של לימודי בדיקות תוכנה.

אז למה בעצם החלטתי לכתוב את המאמר הזה?

בגדול רציתי לשתף את החוויה האישית שלי ולתת מענה לשאלות נפוצות של כל אותם אנשים ששוקלים לימודים בתחום.

רוב השאלות חוזרות על עצמן ובעלות אופי דומה כגון האם אתם ממליצים ללמוד את זה? איפה כדאי לי ללמוד?

האם יש עבודה בתחום? איזו מכללה הכי מומלצת? האם זה משהו שאפשר ללמוד לבד? האם מוצאים עבודה אחרי "רק" קורס של בדיקות? האם באמת ישנה השמה מובטחת בסוף הקורס לבוגרים?

על רוב השאלות אני אשתדל לענות פה בצורה מפורטת ובהתאם לניסיון ולדעה האישית שלי.

ועכשיו קצת על עצמי ואיך הגעתי לתחום.

האמת היא, שאת כל חיי עד היום, העברתי הכי רחוק שאפשר מתחום ההייטק והמחשבים ועסקתי בתחומים רחוקים שנות אור מכיסאות המשרד ומסכי המחשב. בשלב מסוים בחיים הרגשתי שאני מסוגל ורוצה לעשות יותר ושהגיע הזמן לחשוב איפה אני רוצה לראות את עצמי בעוד שנה, חמש ועשר שנים.

המחשבה הזאת הובילה אותי להתייעץ ממש כמוכם עם הרבה אנשים כשהשאלה העיקרית הייתה, מה ללמוד?

לימודי תואר לא הייתה אופציה ששקלתי בגלל היותי בעל משפחה ועובד במשרה מלאה לכן חיפשתי דרך לרכוש מקצוע מבוקש והכי חשוב למצוא תחום שיעניין אותי, כי לדעתי האישית שום משכורת לא מצדיקה לקום לעבודה כל בוקר ממורמר ולספור את הדקות לסוף היום. אחותי שהייתה בעברה ראש צוות קיו איי המליצה ל על התחום והאמת? לא היה לי מושג על מה היא מדברת!

אחרי הסבר מפורט החלטנו להתיישב מול המחשב. היא הציגה לי מערכת דיי מסובכת (נכון לאותו רגע) ושאלה אותי מה אני חושב שכדאי לבדוק בכמה מהפקדים והפיצ'רים ולמרבה ההפתעה של שנינו, עניתי בהגיון.

מה שהכי הדהים אותי זה שכשהסתכלתי על השעון גיליתי שישבתי  3 שעות מול המחשב והזמן פשוט טס לי. הפלא ופלא, מצאתי משהו שעניין, אתגר וסקרן אותי בו זמנית. אני אקפוץ קדימה ואגלה לכם שתחושה זו הלכה והתגברה במהלך הלימודים, הרגשתי רעב לידע וכל פעם מהופנט מחדש מול המסך.

אז הוחלט, אני הולך לברר על "לימודי קיו איי" ככה קוראים לזה לא? התחלתי כמו כולם אני מניח מחיפוש בגוגל שהעלה לי מספר שמות של מכללות ולאחר מכן התייעצות עם אנשים שהכרתי מהתחום.

אז למה בחרתי בג'ון ברייס בעצם? אני אנסה לנמק ככל הניתן.

קודם כל כפי שאמרתי אני הייתי חסר רקע טכני לחלוטין. למען האמת, לפני שאני "שורף" 15-20 אלף שח (כן כן, זה מה שזה עולה) על קורס בדיקות רציתי למקסם עד כמה שניתן את הסיכויים שלי להתקבל לעבודה בתחום, מה שכלל תחקיר מעמיק על המכללות, צפייה בסילבוסים של החומר הנלמד, שמיעת ביקורות וחוות דעת של סטודנטים ובוגרים וכמובן ימי עיון והתרשמות במכללות השונות.

בחרתי בג'ון ברייס בגלל שנכון לאותה העת הם הציעו את הקורס הנרחב ביותר, הבטחת השמה, סילבוס עשיר ושם המכללה כמובן הולך לפניה. הרגשתי שזו הבחירה הנכונה ביותר עבורי. כמובן כל אחד ומה שנכון עבורו. אני קורא דעות חלוקות על המכללה הספציפית הזאת לא פחות מאשר על המתחרים הבולטים שלה כגון האקריו ונס.

אז התחלתי את הלימודים שתפסו חלק ניכר מהחיים שלי (במסלול ערב במקביל למשרה מלאה וחיי משפחה) למשך כמעט שנה שלמה.

הלימודים הם לא קלים ותרשו לי להוסיף ולומר שאם לא הייתי "משקיע את הנשמה" בלמידה מעבר בבית, נוכחות מלאה בשיעורים (גם עם חום 39), ספק אם הייתי מגיע למעמד חלוקת התעודות ובטח לא עם ציונים שלא יביישו אף בוגר. (100 בפרויקט האחרון ו88 במבחן ההסמכה המסכם).

הקורס היה די מקיף ולמרות זאת הוספתי ללמוד ולתרגל בבית הרבה. שפת שאילתות ובסיסי נתונים (SQL), שמעתי הרצאות ביוטיוב בנושאי תקשורת, ולקראת הסוף אף התחלתי ללמוד שפת פיתוח ברמה מאוד בסיסית. כל זאת כדי "להשלים פערים" ביחס לרקע הלא טכנולוגי שלי ולתת לעצמי איזשהו יתרון על האחרים. כמו כן, גם בקורס שאורכו שנה יש נטייה לשכוח מה למדת במבואות, אם לא חוזרים על זה על בסיס שבועי.

אני יכול להגיד לכם שהתחלנו ככיתה של 30 איש ונשארנו בסוף הקורס כ-15 תלמידים שמתוכם זכאים לתעודה רק כ-10.

לגבי המכללה אני יכול לומר שאין דבר כזה מושלם כנראה כמו כל דבר אחר בחיים, והיו גם חוויות פחות טובות כגון החלפת מרצה באמצע הקורס והשלמת מודולים שעל פי הסילבוס היו אמורים להיות בתכנית הלימודים רק בסוף הקורס.

אני שומע הרבה מאנשים שאפשר ללמוד את כל זה בבית, אך הדעה האישית שלי כחסר רקע, לשעבר, שאני אישית, למרות יכולת למידה עצמית מאוד גבוהה, לא הייתי מגיע לאותן תוצאות ללא מסלול לימודים מסודר. אפילו מהסיבה הפשוטה, שצריך שמישהו ימקד אותך במה זה העיקר ומה הטפל וייתן לך את הבסיס להבנת החומר על מנת שאחר כך תתרגל ותרחיב את זה בבית. ישנן גם מערכות שמצריכות תרגול מעשי שלא ניתן להתקין בבית כגון כלים לניהול בדיקות שעולים כסף, ולא מעט, מערכות הפעלה שונות ומכונות וירטואליות. ולכן הדעה האישית שלי שעדיף ללמוד תחום חדש במוסד לימודים ומוסד לימודים מוכר. וזאת למרות שלפי דעתי המחיר לקורסים הללו הוא מופקע במקרה הטוב, וחוצפה לשמה בחלק מהמקרים.

נחזור לספסל הלימודים. הרבה פעמים שואלים אז איפה כדאי ללמוד? אני תמיד עונה שאין על כך תשובה יחידה וחד משמעית אבל מה שכן אוכל לומר מניסיוני האישי, זה שהכי הכי חשוב זה להתעקש להיכנס לשיעור ניסיון ולדרוש שזה יהיה עם אותו מרצה שיעביר לכם את תחום הבדיקות!  ותזכרו זאת כעצה הכי חשובה בכל המאמר הזה. במהלך הלימודים כמעט כל המרצים  התחלקו ל-2 קבוצות. היו כאלה שנחרטו אצלי בזיכרון כמטנורים ואנשי מקצוע שמסוגלים לקחת נושא אפור ומסובך ולהפוך אותו למעניין, והיו גם כאלה שלא הייתי נותן להם להעביר שיעור ספורט לכיתה א' שלא לדבר על ללמד מודול במכללה.

אני גם אוסיף ואומר שבמהלך החיפוש שלי למוסד לימודים, קיבלתי גם הצעות ממכללות פרטיות קטנות עם הבטחות מרקיעות שחקים. בדיעבד היום כשאני חושב על זה הם דיברו שטויות שמעליבות את האינטליגנציה של העוסקים בתחום.

למשל במכללה אחת ניסו להציג יתרון על המתחרים בכך שהתיימרו ללמד "בדיקות קופסא לבנה". מדובר בטכניקת בדיקות שבה בודקים תחביר של שפת קוד למציאת שגיאות וסיבות לתקלה, דבר שלא אפשרי אם אתה לא מפתח תוכנה מנוסה וגם אז זה מבוצע רבות ע"י כלים אוטומטיים.

מכללה אחרת מספרת סיפורים על השמה כהרף עין עם משכורות של 5 ספרות כשבפועל הרוב המוחלט של בוגרי הקורסים של הבדיקות מרוויחים שכר נמוך משמעותית (חברים שלמדו איתי ומצאו עבודות בתחום השתכרו כבודק מתחיל בין 5-7 אלף שח וזאת בהתאם לרקע שלהם ולחברה שאליה התקבלו). אז אנא מכם לפני שתשקיעו כסף, זמן ומאמץ תשקלו את הצעדים שלכם ואל תאמינו לכל מה שמוכרים לכם יועצי הלימודים (שהם בעצם סוכני מכירות לכל דבר).

כאשר אתם נכנסים לשיעור ניסיון, אתם צריכים להבין ממנו האם המרצה ברור ומקצועי, האם הוא מובן ומסביר בצורה סבלנית, מפורטת ונגישה. האם כשמישהו בכיתה מבקש להתעכב או לחזור על משהו שלא הובן מהפעם הראשונה המרצה נענה לבקשה או מדפדף הלאה במצגת בהבטחה לחזור לזה מאוחר יותר (דבר שלרוב לא מתממש כלל).

כמו כן תנסו להתרשם ממצב המחשבים ותנאי הלימוד בכיתה. שהרי זה ציוד שתשתמשו בו מספר לא מבוטל של חודשים.

ומה עם הבטחת ההשמה? ובכן, הבטחת ההשמה היא חוזה תקף משפטית לכל דבר שיש לו מספר תנאים והגבלות.

אני יכול לפרט לכם מה היו התנאים במחזור שלי להבטחת ההשמה: במידה והסטודנט נוכח ב80%  מהמפגשים ומעלה ומסיים בהצלחה את כל המטלות לרבות מבחנים פרויקטים ומשימות ההגשה בציון למעלה מ85 כמו כן עובר בהצלחה מבחן הסמכה חיצוני (שעלותו עוד כ800 שקלים)  אז הוא זכאי להשמה מטעם המכללה תוך 8 חודשים ממועד סיום הקורס.

במידה והמכללה לא עומדת בחוזה הסטודנט זכאי להחזר. לצערי הרב אינני זוכר אם מדובר על זיכוי כספי או זיכוי עבור קורס נוסף לבחירה. אפרופו אין התחייבות לגבי מיקום בארץ, שכר, או התניה לעבודה זמנית או קבועה.

יאמר לזכותם של נציגי המכללה בה למדתי, שמנהלות ההשמה שמחו לעזור ואף נשלחתי לראיונות עבודה ללא שום קשר ובלי לדרוש לברר את הזכאות שלי להשמה.

שאלה נוספת שעולה רבות היא האם יש עבודה בבדיקות? האם באמת מקבלים בוגרי קורס לעבודה בחברות הייטק?

התשובה היא כן, אבל זה כלל לא פשוט. ישנה צמיחה סטטיסטית בגיוסים של בודקי תוכנה בארץ, עם זאת תנאי הסף הם לרוב גבוהים וברוב המוחלט של החברות לא מקבלים בוגרים ללא ניסיון גם בעלי תואר. אך כמו בכל דבר אחר גם פה יש דברים שיעזרו לכם ויגדילו את הסיכויים שלכם למציאת עבודה. כמו למשל רקע טכני קודם או עבר תעסוקתי וידע במערכת שאתה עובדים בחברה שאליה תגישו מועמדות. במחזור שלי כמה חברה מצאו עבודה כבר במהלך הלימודים.

למשל חבר אחד ללימודים התקבל לחברה גדולה שעוסקת באבטחת מידע שערכה גיוס גדול לבוגרים ללא ניסיון. עם זאת, אני יכול להעיד עליו כגאון וסטודנט בעל רקע של לימוד עצמי במחשבים בשלל ההיבטים השונים. האחר התקבל לעבודה דרך חברת מיקור חוץ. מה שעזר לו זו העובדה שהוא הכיר מקרוב את הטכנולוגיה הנבדקת באותו ארגון מעבודתו הקודמת. עוד סטודנטית מצאה עבודה בחברת מיקור חוץ אף היא וזאת בזכות עברה העשיר בחברת ביטוח. שם שחיפשו מועמד בעל ידע במערכות ביטוח וקרנות למיניהן.

זה לא קל אך אפשרי! היו עקביים, השקיעו בלימודים, תגיעו לראיונות עבודה בטוחים רגועים תפגינו ידע שרכשתם ותרגלתם במהלך הלימודים ובכך תגדילו את הסיכויים למציאת העבודה הנחשקת. לגבי שיטות וטיפים למציאת עבודה ראשונית ישנו מאמר מאוד מעניין ונכון של קולגה שלי בשם דנה.

אני מקווה שהמאמר ענה לכם לפחות על חלק מהשאלות ושתוכלו להפיק ממנו טיפים שיעזרו לכם בצעדים הראשונים שלכם בדרך לתעודה הנחשקת.

תודה לכל מי שהקדיש זמן לקריאה.

מאחל לכם המון הצלחה.

דניאל.

חודשיים בהיי טק \ למה חזרתי לעשות QA

השבוע, ואף החודש הראשון בהיי טק היו ההתחלה הכי אינטנסיבית בחיי מכל שבוע ראשון או התחלה בתחום אחר. לכאורה יש לי ניסיון נרחב עם תחום המחשבים. אבל מהילדות ועד היום לא נדרשתי לקלוט כמות רבה כל כך של מידע חדש בבת אחת. אבל אני לא מתלונן. זה היה מועיל במיוחד ואפילו מעניין. אני חושב שזה היה הזמן שבו סוף-סוף השתכנעתי בעניין ההתאמה של התחום עבורי. אך הלימודים היו קשים מאוד והתעורר אצלי ספק בעניין ההתאמה שלי לתפקיד הספציפי אותו למדתי (תוך כדי קורס QA במקביל) במסגרת מקום העבודה.

אחרי חודשיים בהיי טק אני מרגיש שונה. בנימה מעט קומית, אני חייב לציין שהאנשים פה שפויים יותר (בהשוואה לתיירות ותעופה). אני מהנדס QA ובתפקדי החדש אני אחראי על הבטחת איכות (ולא זו לא 'אבטחת' איכות) ובדיקות תוכנה, בתחום אבטחת המידע. הרוב המכריע של צוות ה-QA והפיתוח הם אנשים שאני יכול למצוא איתם שפה משותפת ולעבוד תוך כדי ניהול מערכת יחסים נעימה. אני בהחלט מתחיל להבין מה אני עושה שם מבחינה מקצועית, ואפילו להינות מהעבודה. ועדיין לומד בלי הפסקה כמובן. והעידר הנאה ממה שאני עוסק בו היה החשש הגדול שלי, כמו גם ניוון. חשוב היה לי למצוא עבודה שאני אוהב. דיברתי על הנושא בהרחבה בפוסט שהתייחס לעבודתי הקודמת: http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015/08/blog-post_3.html .

מגיל צעיר התעסקתי עם מחשבים בהקשר כזה או אחר. ולא פעם נטשתי את התחום, אך תמיד לזמן קצר. איכשהו בכל תפקיד אותו עשיתי חזרתי להתעסק עם מחשב, ולא כמשתמש מתקדם גרידא אלא כמאפיין, מטמיע, טכנאי. אך אף פעם לא רציתי להיות מתכנת או טכנאי כתחום עיסוק עיקרי. עד לא מזמן היו אלה שני התחומים היחידים שהכרתי בהיי טק.
למרות שהלכה למעשה, עסקתי בבקרת איכות לא מעט זמן. בשני תפקידיי בתיירות הייתי אמון על בדיקות איכות, כתיבת דרישות ואפיון, וניהול כל תהליך בדיקות הקבלה ואפילו חלק לא מבוטל מבדיקות המערכת שנערכו למוצרי תוכנה אותם קנינו או שקלנו לקנות. התשוקה שלי לאורך רוב חיי הבוגרים הייתה עבודת בק-אופיס, שיווק, ובהמשך ניהול בתיירות. ואת השנתיים האחרונות הקדשתי בכלל לתחום התעופה.

אז איך הגעתי להיי טק פתאום? חיפשתי עבודה עם שעות שפויות כדי להציב את החיים האישיים שלי על המסלול הנכון. וגם זו דילמה לא קלה. לנושא הזה התייחסתי בפוסט אחר: http://galeugeneblog.blogspot.com/2015/08/5-9.html .
ואת זה אי אפשר למצוא בעולם התיירות, לפחות לא בתחום ההתמחות שלי, ובטח שלא בעבודה בשדה התעופה. אז נכון שיום עבודה בהיי טק הוא לא תמיד קצר, אבל אני יכול לומר בשמחה שאינו ארוך, או כאוטי כמו מה שהתרגלתי אליו. בתעופה אין סופי שבוע ואין יותר מידי ערבים פנויים, חגים, או כל חופש גנרי אחר. ניתן לצאת לחופשות בתדירות גבוהה, אבל לא קל לתזמן אותן עם חגי ישראל, עונות נוחות לטיול וחופשות של אנשים אחרים. ובתיירות אתה יכול לעבוד חלק לא מבוטל מהזמן מהבית, אבל לרוב תעבוד מצאת החמה עד שעות הערב המאוחרות.
לעומת זאת בהיי טק יש שעות עבודה מוגדרות. אני בהחלט רואה עתיד עבורי בתחום ועכשיו, אחרי חודשיים, אני גם משוכנע שאני מתאים לתחום הזה.

מה שלא הצלחתי למצוא במשך שנים בתחום הטכני, ובתחום כתיבת הקוד מצאתי בעולם הבטחת האיכות. כאן אני לוקח תוכנה, או רכיב מסויים שלה, ובודק מה לא בסדר. אני מחפש טעויות, כשלים, בעיות, וכל סיבה אחרת שעלולה שלא לרצות את הלקוח. אני נהנה להיכנס לפרטים הקטינים, להסביר את הבעיות, ולראות לבסוף את התוצרים, יישום של התיקונים שביקשתי (או דרשתי במקרים מסויימים). מחד אני מתעסק בפן הטכני של המוצר ומאידך אני צריך להיות יצירתי, לחשוב מחוץ לקופסא ולהתעסק במגוון גדול יחסית של רכיבים ומערכות בשביל לבדוק. לכן, אני ממליץ לכל אותם אנשים שהם "כלבויניקים" עם חוש טכני, להגיע לתחום הזה. העבודה מספקת ובדרך כלל אין רגע דל.

להתלבש לעבודה - היי טק

מדי פעם אני רואה שאלה שעולה, במיוחד בארץ, על השאלה איך מתלבשים לראיון עבודה. הטענה שאני שומע בתדירות הגבוהה ביותר היא שאין חובה להתלבש בסגנון אלגנט לראיון בהיי טק. זה לא סוד שבקהילת ההיי טק בישראל אין קוד לבוש רשמי. שורט וכפכפים הוא דבר שבשגרה, הנובע בין היתר מעולם חברות ההזנק ("סטארט-אפ") הבלתי פורמלי. אך אין זה אומר שלא צריך להשקיע ברושם הראשוני. לא במקרה יש ראיונות עבודה שנמשכים בין 5 ל-10 דקות לפעמים. מראיין טוב יימנע מלבזבז את זמנו ואת זמנכם אם לא התרשם שאתם מתאימים. והמראה משחק תפקיד בשאלה הזאת.

בתור מראיין ומגייס לשעבר (בתחום אחר לחלוטין) אני חייב להודות שאף אחד לא יגיד לכם איך להתלבש וכנראה שלא יפסלו אתכם על הסף, אלא אם הבגדים ממש מרופטים. אף על פי כן, במרבית המקרים בגדים יפים יוסיפו לרושם הראשוני ויתרמו לסיכויים שלכם בקרב צמוד. אני מאמין בלב שלם שהלבוש יעזור לכם, הפרט בראיון עבודה. איך תתלבשו לעבודה זו כבר החלטה שלכם ושלכם בלבד.

חשוב לזכור שאל מול חברות ההזנק הרבות שאכן פעילות ומגייסות עובדים יש חברות מבוססות רבות, שבהן נהוג לבוש רשמי מעט יותר. חלקן הגדול בעלות קשר כזה או אחר לחברות או לקוחות בחו"ל. כמו כן, גם בחברה ישראלית ותיקה ממה שראיתי, מרבית העובדים בוחרים ללבוש ג'ינס עם טי שירט מכובד או חולצת כפתורים ונעליים סגורות לכל היותר, בחורף, ואפילו שורט וסנדלים בקיץ. קוד הלבוש הוא אכן פורמלי פחות מאירופה או ארה"ב, אך בכוחכם לעשות מאמץ קטן ולייצר רושם טוב. בפרט אם יש עוד אנשים המתחרים על אותו התפקיד שיבחרו להתלבש באופן מרושל יותר מכם.

אני חושב שלראיון עבודה בחברת היי טק כדאי להתלבש בסגנון של ספורט-אלגנט, עם נטייה לכיוון האלגנט. בלייזר ועניבה זה כמובן מוגזם, אלא אם מדובר בתפקיד הנהלה בכיר.
אבל חולצה מכופתרת או פולו (לאו דווקא המותג עצמו) יפה תעזור לכם לעשות רושם טוב. כנ"ל לגבי ג'ינס יפה, אך עדיף אפילו לבחור במכנס אלגנטי שאינו ג'ינס. זה יעזור לכם לבלוט על רקע המרואיינים הרבים שיבחרו בג'ינס. גם לנעלים יש חשיבות. נעליים אלגנטיות או נעלי ספורט אלגנט משתלבות יפה וגם אליהן שמים לב. אני לו חושב שיש בעיה גם עם נעלי ספורט, כל עוד אין ישנות או מלוכלכות.
לנשים אני ממליץ ללבוש מכנס כותנה וחולצה או סריג (לא גופיה) בצבעים נעימים. אפשר לשלב עם אקססוריז בתנאי שהם לא גדולים מדי. גם לכן אני כמובן לא ממליץ על כפכפים.

לסיכום אומר, שאני מסכים שהבגדים לא עושים את האדם, בוודאי שלא בישראל, אך הם יכולים לעזור לאדם לעשות רושם חיובי ולקדם את האינטרסים שלו. אני יודע שלא כל הקוראים יסכימו איתי. בכל מקרה, גם אם תבחרו להתעלם מהמלצותיי, אני רוצה לאחל בהצלחה לכל מי שמצפה לראיון עבודה.

נ.ב.

תודה רבה לאפרת ורד דה-מאיו על הפידבק ההערות והמידע הנוסף.

להתלבש לעבודה - מורי דרך

בישראל עולה שאלת הלבוש בעבודה ובראיונות עבודה ואני רואה שיש מספר דעות כמספר האנשים. ברוסית אומרים בהומור שעל כל 2 יהודים יש 3 דעות. יצא לי לעבוד הרבה שנים בתחום התיירות והתעופה ונתקלתי בשאלה הזאת שוב ושוב, איך נכון להתלבש. קיימת כמובן השאלה האם התפקיד שלך הוא "בק-אופיס" או ייצוגי. במקרה הזה אתייחס לתפקיד ייצוגי שכן מדובר במורי דרך. בכל מקרה, הדעה המוצגת כאן היא סובייקטיבית, ככל דעה אחרת, ובוודאי אינה מכסה את כל המראיינים והעובדים. אך לעניות דעתי זה יכול לעזור למי שמתלבט איך להתלבש לראיון עבודה בתחום. 

בתור מגייס לשעבר אני יכול לתת דוגמה מהניסון שלי. כשראיינתי מורי ומורות דרך חשבתי גם על השאלה אילו בגדים מתאימים יותר או פחות לעבודה. גם בתחום זה בו הלבוש הוא בלתי פורמלי הבגדים שיחקו תפקיד. כשראיינתי מדריך או מדריכה חשבתי על שתי שאלות - מי יהיה נעים לעין לתייר אירופאי או אמריקאי, ומי ידע להתלבש באופן שיאפשר לו להתנייד בנוחות וללכת ברגל ביום עבודה ארוך. החכמה היא לא להתפשר על אחד משני המאפיינים אלא לדעת לשלב ביניהם.

בראש ובראשונה הבגדים צריכים להיות נקיים וללא פגמים (קרעים, חתכים וכדומה). בגד לא צריך להיות מותג מוכר. אבל הוא צריך להיראות טוב. במקרה הזה אני יכול להתייחס ל-3 פריטי לבוש עיקריים:

נעליים 

עשה: נעלי ספורט. כל עוד הן נראות בסדר (לא מרופטות, נקיות), נעלי ספורט הן הבחירה הראשונה שלי. מבחינה ייצוגית הן מראות אדם שרגיל ללכת ולטייל, מה שנדרש מהמדריך, ומבחינה מעשית הן בוודאי הנוחות ביותר לעבודה כזאת.

ספורט אלגנט - נעליים נוחות ויפות הן בוודאי בחירה מתאימה. מדובר בדרך כלל בנעליים נמוכות שנראות מבחוץ טוב יותר מנעלי ספורט אך בנויות גם להליכה. מבחינה ייצוגית זה יפה מאוד ומבחינה מעשית הן עושות את העבודה.

סנדלים - לא הבחירה הראשונה שלי. נמצאות על הגבול. אני יודע שהרבה אנשים מרגישים מאוד בנוח ללכת איתן אבל מבחינה ייצוגית הן מאוד לא מרשימות. מצד שני, אנחנו עדיין במזרח התיכון, חם כאן, וזו בחירה לגיטימית ואותנטית.

אל תעשה: אלגנט. אני יודע שכשמתלבשים לראיון עבודה חשוב להיראות יפה ככל האפשר, אבל אצל מורה דרך נעליים אלגנטיות לא מעבירות מסר נכון. אם המרואיין רוצה לשים דגש על הפן הייצוגי, ספורט-אלגנט יהיה דיי והותר. יפות ככל שתהיינה, נעלי אלגנט הן לא כל כך נוחות. בוודאי בעבודה בה הולכים הרבה. לטעמי לא מומלץ ולא מעביר רושם נכון.

כפכפים - אין בחירה גרועה יותר מכפכפים. לא מתאימים להליכה ולא ייצוגיים. זה אפילו "דיל-ברייקר" בהרבה מקרים.

מכנסיים

עשה: מכנס בד ארוך (או דמוי ג'ינס) \ חצאית - תמיד בחירה טובה. מכנס נוח להליכה שגם נראה טוב.

דגמ"ח - גם דגמ"ח ארוך וגם דגמ"ח 3/4 הוא מאוד נוח להליכה. בהנחה שהוא נראה סביר מדובר בבחירה טובה.

ג'ינס - בחירה סבירה. אני יודע שיש אנשים שמרגישים נוח בג'ינס. גם מבחינה ייצוגית זה נראה טוב. לדעתי חשוב שלא יהיו בו קרעים, גם אם הם אופנתיים.

אל תעשה:

ג'ינס צמוד - יפה ככל שזה יהיה, לא נוח להליכה. לא מעביר רושם נכון. לא מומלץ.

שורט קצר \ חצאית קצרה - בחירה לא טובה. מכנס קצר או חצאית קצרה לא מגנים על הרגליים. מדריך שהולך ברגל צריך לחשוב על זה. זה מאוד לא פרקטי וזה  "דיל-ברייקר" בהרבה מקרים.

חולצה

עשה: חולצת כפתורים \ סגנון פולו - תמיד מומלץ. לא פוגעת בנוחות ונראית מצוין. אין חשיבות למותג. מתאים לכל סיטואציה ומהווה בחירה מצוינת.

סוודר או סווטשירט או ביגוד טרמי - בחירה מומלצת לחורף. נראה טוב ונוח. אמנם אין לנו מזג אוויר קר כמעט אף פעם אך בגשם אעדיף לראות חולצה ארוכה אצל מרואיין. משדר רצינות וחשיבה קדימה. הימנעו מסווטשירטים עם תמונה \כיתוב מגוחך או בוטה. לא מעביר מסר חיובי.

טי שירט - בחירבה סבירה, כל עוד החולצה יושבת טוב. חשוב שתהיה חולצה יפה וללא תמונה \ כיתוב בוטה או מגוחך.

אל תעשה:

חולצה צמודה - חולצה המדגישה את תווי הגוף עשויה להיות יפה, אבל היא לא תהיה נוחה ברוב המקרים. בחירה כזאת עלולה לשדר חוסר רצינות. לא מומלץ.

גופיה - לא ייצוגי, ולא פרקטי. גופיה היא אולי נוחה אבל זה לא נראה טוב והיא לא שומרת על הלובש אותה מפני השמש. בתפקיד כזה היא משדרת חוסר רצינות מובהק. מאוד לא מתאים ו"דיל-ברייקר" חד משמעי.

לראיון עבודה של מורה דרך לדעתי צריך להתלבש כמו מורה דרך. מאוד חשוב לשלב בין נוחות ומראה ייצוגי. כשאתם הולכים לראיון עבודה חשבו על המראיין ועל האוכלוסייה עמה אתם צריכים להתמודד ביום יום. נסו לחשוב את מי הם רוצים לראות מולם והתלבשו בהתאם.

השבוע הראשון בהיי טק

לפני כשבוע התחלתי לעבוד בחברת היי טק בתפקיד מהנדס QA. למעשה התחלתי הכשרה שאורכה קצת יותר מחודש, אך כבר מהרגע הראשון ההכשרה מרגישה כמעט כמו עבודה רגילה שכן במעבדות אותן אנו מבצעים אנו מדמים סיטואציות מציאותיות מהתחום. כבר מהיום הראשון אפשר להרגיש כמה שונה זה להגיע לעבוד בחברת היי טק בניגוד לכל מקום אחר. אין מקום עבודה אחר אליו אני יכול להשוות את מקום עבודתי הנוכחי, ויש כמה סיבות לכך.

הקצב - אני לא בטוח אם זה ככה בכל חברת היי טק, אבל קצב הלמידה (ואני יכול להסיק מכך שגם קצב העבודה), הוא מהיר מאוד. הציפיות גבוהות אבל נותנים לעובדים כלים המאפשרים להצליח, בהתאם לכך.
למדנו לינוקס בקורס במכללה שבה אני לומד במשך כ-12 שעות אקרדמאיות. ביום הראשון בהכשרה המקצועית בחברה למדנו תרגלנו ועשינו 2 מעבדות בכ-6 שעות אקדמאיות. כבר האותו יום כיסינו כמעט את כל מה שעשינו במכללה (למעט 2 פקודות) ואף הספקנו חומר נוסף. ביום השני הקצב רק עלה. קשה היה לי מאוד להתרגל לזה והייתי המום משיטת הלימוד הזאת. אבל לקראת היום הרביעי כבר התחלתי להתרגל ואפילו להינות מהקצב המהיר. אבטלה סמויה היא מילה גסה ואף אחד לא שואף להגיע למצב שבו הוא יכול להתבטל.

ההומר והדימויים - אם אתה אוהב היי טק אתה כנראה אוהב הומור של היי טק. במקום אחר אם תספר בדיחת היי טק רוב האנשים לא יבינו אותה ותיווצר לך תדמית של חנון. כשסיפרתי בדיחת QA בכיתה ביום השני, רוב חבריי להכשרה הבינו אותה ואפילו המדריך צחק. בהמשך היום אפילו שאלו אותי איך היא בדיוק מנוסחת כדי לזכור אותה ולחזור עליה. זה בא לידי ביטוי גם בחומרי ההדרכה. במכללה בה אני לומד בחרו כמה דימויים שנויים במחלוקת שרבים מהתלמידים לא הבינו כלל. בעבודה לעומת זאת בחרו כמה דימויים מצחיקים מחיי היום יום שכולם יכולים להבין ובאופן זה הנגישו את החומר הנלמד בצורה מהנה ויעילה.

היעילות - אני לא חושב שכל חברה עובדת בדיוק כך. אבל בהיי טק לראשונה מזה זמן מה יכולתי לומר על מקום העבודה שלי שהוא עובד כמכונה משומנת היטב. כל אדם שהייתי צריך לפנות אליו בימיי הראשונים על מנת להתאקלם ולעבוד באופן יעיל נתן לי מענה. מהשומר בכניסה לחניון וכלה במנהלת החשבונות במחלקת שכר כל אדם אליו פניתי ידע לתת תשובה מהירה ונכונה.

האנגלית - זהו משהו מאוד אופייני להיי טק. שום מסמך פורמלי, שום הודעה ושום כלי הדרכה לא מכיל תוכן בעברית (מלבד הודעה על זכויות יוצרים או סודיות). הכל כתוב באנגלית רהוטה (ופשוטה במידת האפשר). כל התכתובת, כולל תכתובת פנימית בנושאים איזוטריים, מתנהלת באנגלית. מדובר בשינוי מרענן אפילו אחרי שעבדתי בתחום התעופה, תחום בו אתה מצפה מכולם לדבר באנגלית, שכן זה הכרחי, ועדיין מתאכזב.

האנשים - זה לא סוד שלאנשי היי טק נוצר דימוי של חנונים. בשנים האחרונות זה אולי התמתן, אבל עדיין הרגשתי אוירה שונה בחברה הזאת. האנשים באמת שקטים ומנומסים יותר. ולהנאתי היו לא מעט אנשים שאתגרו אותי אינטלקטואלית. גם בתעופה יש הרבה אנשים חכמים, אך מעולם לא הייתי מוקף בכל כך הרבה אנשים חכמים בבת אחת. ולדעתי עדיף להיות גוף לאריות (האנלוגיה של זנב לאריות לא מתאימה כאן), מאשר ראש לשועלים.

כצפוי, אני יכול לומר שעבודה בהיי טק היא עניין לא קל בכלל. ככל שאני לומד אני עדיין רואה שבכל שלב אני מתאמץ לעמוד בקצב ולהשכיל. אני יודע שהתעשייה כל הזמן משתנה שכן הטכנולוגיה מתפתחת מהר ולא חסרה תחרות בשוק הזה. אני רואה שהסטנדרט האישי והמצועי בעבודה כזאת הוא מאוד גבוה. מה שהופך אותה לאתגר ששווה לעמוד בו.

צעדים בוני אמון

כולנו מכירים בחשיבות של אמון ואמינות בעבודה. זהו חלק אינטגרלי מהיחסים בין עובד ומעביד. בכל תחום יש חשיבות לנושא, אך במקרים בהם יש יותר עצמאות לעובד או שליטה (גם אם חלקית) על נכסי המעסיק נושא האמינות מקבל חשיבות מיוחדת. לעיתים עורכים מבחן מיוחד שיכול להגיע גם ל-300 שאלות רק כדי לבדוק אם העובד נוטה לשקר.

לעיתים קרובות ראיתי דרישה לאמינות מצד המעסיק. לעומת זאת כשהעובד נאלץ לדרוש אמינות מהמעסיק, בפרט במקום עבודה מסודר המשתייך לתאגיד מפורסם, מדובר לעניות דעתי במקרה חריג. לכן לא ייחשפו כאן פרטי העובד או המעסיק. מפאת כבודם ופרטיותם. אבל אין מניעה לספר את הסיפור עצמו. מעשה בסיפור ששמעתי מחבר. מה שאספר כאן הוא ציטוט מדויק של מה שסיפר לי אותו עובד שעובד בחברה גדולה ומכובדת.

"לראשונה פניתי לאחראי הישיר שלי והצגתי בפניו שורה של מהלכים לא תקינים ואף לא חוקיים בהתנהלות החברה מול עובדיה. הוא מצידו אמר לי שעל פי הנחיות ממשאבי אנוש כל הסעיפים שהעליתי אינם מהווים עבירה אלא הם חוקיים ותקינים. זמן קצר לאחר מכן הצגתי בפניו מסמך חוקי ממשלתי המוכיח אותו על טעותו. ייאמר לזכותו שהוא איש מקצוע רציני, ואדם שעשה עליי רושם טוב, ואני מאמין בכנות שהוא לא ידע עד לאותו רגע שמעשיו אינם תקינים ושמנהליו מדיחים אותו לדבר עבירה. כשהוא העלה את הנושא בפני המנהל שלו וסמנכ"ל כח אדם הוא לא קיבל מענה, ומצא את עצמו בין הפטיש לסדן.

לאחר כמה ימים זומנתי לשיחה אצל מנהל המחלקה. הוא רצה לשמוע מה לא בסדר. עברתי איתו על שורת העבירות והפניתי אותו לנתונים המתעדים את ביצוע העבירות (אליהם הוא היה מודע ממילא). כשהוא שאל אותי מה אני רוצה שיקרה (שאלה מגוכחת על פניה) אמרתי את המובן מאליו. הפסקה של עבירת החברה על החוק והמשך עבודה תקין כרגיל. ככל הנראה הוא כן העלה את הנושא למנכ"ל או אחד משני סמנכ"לים בחברה, שכן תוך זמן קצר שנינו זומנו לפגישה עם הסמנכ"ל.

המפגש עם הסמנכ"ל היה שונה מהותית ממה שציפיתי. הגיעו מים עד נפש והתקנתי תוכנת הקלטה רבת עוצמה בנייד אותה הפעלתי בסמוך לתחילת השיחה. כשנפגשנו הסמנכ"ל סקר את הטענות שהעליתי. תוך כדי שאני מקליט את השיחה הוא הודה לפחות בעבירה אחת חמורה, והלכה למעשה גם בעוד עבירה שבוצעה מספר פעמים ואמר שהוא נזף במנהל המחלקה שלי על כך שאיפשר לזה לקרות במקום למנוע את זה.

הבמה הזאת איפשרה לי להעלות דרישות לשיפור גם מעבר למה שמחייב החוק ולאחר שהגענו סוף סוף להבנות על מה שצריך לתקן ולשפר הסמנכ"ל ראה לנכון לדבר איתי גם על הדרישות שלי. הוא אמר: "אנו מתכוונים לבצע צעדים בוני אמון". כשהבעתי את תמיהתי על הניסוח הוא הבהיר. אמון של העובדים בחברה ולא להפך. בהחלט הפעם הראשונה ששמעתי ניסוח שכזה. מנהלי החברה באים לעובדים במין בקשת מחילה היא בהחלט מקרה נדיר.

בגלל הרעש שעשיתי הייתי זה שהרגיש את השיפור מעט יותר מהר והייתי אחד מבין מתי מעטים שנגדם הופסקו העבירות באופן מיידי. אבל אחרי הרעש שעשיתי ראיתי שיפור מתון והדרגתי שנפרס על כל המחלקה ואפילו נגע מעט במחלקות אחרות. שנה אחרי אני רואה שהיחס לעובדים השתפר והחברה הצליחה לעצור את ההידרדרות ביחסים בין העובדים למעסיק."

בהחלט הייתי מופתע לשמוע סיפור שכזה. חקרתי לעומק ונוכחתי לדעת שהסיפור, רובו ככולו, אמיתי. בהחלט התרחשות תמוהה, אך עם סוף טוב ומוסר השכל חיובי. לפעמים כדאי לנענע את הסירה. בספר משלי מופיע הפתגם "בכל עצב יהיה מותר". והוא מאוד מוצא חן בעיני, שכן הוא מתקיים כאן בסיפור הזה.

Sherlock Holmes and Doctor Who

Why do we love these shows too much, because they are different in so many good ways from what we are used to.
The industry of entertainment in Israel is tiny and most of what you can find on TV is news, reality or foreign series and movies. Israelis are good English speakers (on average) and the subtitles we get are just decent enough for a relatively cheap way to get a lot of foreign entertainment on our TV sets.
Original Israeli television has little to none to offer in the field of quality series. At the very best we can expect a decent show once in a few years and maybe a random Telenovela once in a while. Game shows and reality TV are flourishing in Israel but it is hardly comparable to good TV series.

BBC's body of work is on a whole different level. Their budgets are much bigger and with a significant pool of actors coming out of world renowned acting schools they have a lot more resources and opportunities to produce TV shows of high quality. Even a niche mini-series like Casanova became world famous, thanks to the writer and co-stars.

So we can settle on Israeli and British TV being incomparable, but most Israeli's watch subtitled American TV. And the US entertainment industry truly has it all. A significantly bigger and a very variable pool of actors, even bigger budgets, a huge crowed which dictates trends and provides good feedback. Yet the modern "Doctor Who" has been standing out as one of the best shows ever for the last ten years, with Sherlock joining in for the last five.

Writing and music play a much bigger role than most people realize. I think many people would agree that both series ooze creative genius. Davies and Moffat are spectacular. I honestly think they write better than any other single writer or a writing team anywhere. Accompanied by amazing music they portray stories you wouldn't believe, both from a fantasy point of view, as well as good old-fashioned mystery.

Actors play a major role as well. I do not know why they are so good. Maybe coming from a smaller pond they enjoy having more experience working with the same people for many years. And people like Tennant, Piper, Eccelton, Tate, Smith, Gillan and Darvill for Doctor Who and Cumberbatch, Freeman, Brealey, Stubbes, and Abbington for Sherlock simply bring their "A game" to every episode shoot. They are simply better. No other explanation for it. That's why we love watching them so much.

לעבוד או לא לעבוד, במתכונת של 9 עד 5

בגיל 18 לא האמנתי שאעבוד יום בחיי במשרד. ויתרתי על כל תחום המחשוב מהסיבה הזאת בדיוק. ואז הגיע הגיוס. הרבה דלתות נסגרו בפניי והתפקיד היחיד שנותר הוביל לכך שבצבא עשיתי הרבה עבודה משרדית (75% מהשירות שלי) וכצפוי לא כל כך אהבתי את זה. בחופשות שלי עבדתי באבטחה ונרשמתי ללימודי מקצוע הדרכה לקבוצות מטיילים בחו"ל.
דווקא אז, עם תחילת הקורס, התחלתי לעבוד במשרד. עבדתי במתכונת של 9:00 - 17:00 ותירצתי את זה בכך שזה הסתדר לי באופן מושלם עם הלימודים, ואכן כך היה. כשסיימתי את הלימודים לא מצאתי את עצמי במקצוע בנסיעות לחו"ל אלא התחלתי להתפתח בתחום התיירות בתפקיד משרדי כמפעיל תיירות. הגדרת התפקיד היא אספקת שירותי קרקע, מלונות, הסעות, טיולים קבוצתיים, רכבים להשכרה וכל שירות תיירותי אחר שמטייל עשוי לרצות בארץ זרה. התפקיד כמובן כולל עבודת שטח, אך לא הרבה. שוב 75% מסדר היום שלי כלל עבודה במשרד.
וכך, לאחר שהתגלגלתי לתפקיד בכיר בחברה שצמחה מהר בדיוק באותם שנים מצאתי את עצמי עובד קרוב ל-4 שנים (או 7 כולל הצבא) בתפקיד משרדי, אמנם אז כבר בתור מנהל, ובמתכונת שונה מ 5-9, אך עדיין זה היה שונה מהותית ממה שתכננתי. ואז הגיע הפיצוץ. ואז הגיע החיפוש של "כל דבר אחר" שהניב יותר בעיות מתוצאות וכך התגלגלתי לעבוד בתעופה.

על התפקיד הזה כתבתי בהרחבה כאן: http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015_08_01_archive.html. התמצית היא שאני עוזב עבודה שאינה משרדית כלל מאותם שיקולים הפוכים לאלה שהובילו אותי לשם מלכתחילה. לאחר שמצאתי עבודת שטח מהנה, מתוחכמת, מעניינת מאתגרת, שכוללת 10% אדמיניסטרציה בלבד, אני עוזב. ולא סתם, אלא לעבודה משרדית בהיקף של 100%. אפילו חדר הכושר נמצא באותו מבנה בו נמצאים המשרדים במקום החדש.
לא במקרה אני עוזב עבודה במבנה אותו רציתי מזה הרבה שנים. דווקא היום כשאני קצת יותר מבוגר אני צריך עבודה חדשה, במשרד ממוזג. לקח לי 10 שנים להבשיל לכך ואני לא מצטער. כנראה שזה לא היה מסתדר אחרת.
אולי לא התרגלתי לעבודה של 5-9, במשרד, אבל היום היא נחוצה לי. עבודת שטח, בפרט בתעופה היא מאוד לא סטרילית. אנו נפצעים לעיתים (רחוקות אמנם), נחשפים לרעלים והעבודה היא לא כל כך בריאה. היא מספקת אפשרות נוחה לשמור על כושר, אך לא בלי מחיר.

ההמתנה לסידור עבודה היא בעיה גדולה בעבודת משמרות, במיוחד בתחום התעופה. כשאתה ותיק ויש לך את הידע להרכיב את הסידור אתה עדיין נאלץ לחכות לרגע האחרון שכן הסידור הוא סידור שבועי והוא מפורסם לרוב 72 שעות לפני תחילת השבוע אותו הוא מכתיב. כשאתה עובד חדש זה סיוט אמיתי שכן אתה צריך להתאים את עצמך למערכת לחלוטין, בגלל שהדרכות, לימודים והסמכות שונות אותן אתה חייב לעבור קורות לפי לו"ז של אנשים אחרים ולא שלך.
וגם כשכבר יש סידור עבודה הזמן הפנוי נפגע מאוד. אם עובדים בסופ"ש או בשעות לא רגילות השכר עולה משמעותית במשרה שכזאת. בהיותי רווק קשה לעמוד בפיתוי, אך אני מרגיש יותר ויותר תסכול על כך שזמני הפנוי מצטמצם ולעיתים קרובות לא חופף לזמן הפנוי אצל רוב החברים והמשפחה.
והיום, אחרי שהתקבלתי לעבודה משרדית קלאסית, ובתחום מעניין, אין מאושר ממני. אני מתחיל לחיות עם סדר יום נוח. למעשה אני לא יכול לחכות ליום בו אתחיל לעבוד כך. כמו שאומרים, עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון שלי ל-5-9 כבר כאן.

לעזוב עבודה שאתה אוהב

מוזר לעזוב עבודה שאתה אוהב. יש לי אמרה לגבי תעסוקה שאני משתמש בה תמיד. ביום שאתה קם בבוקר ולא מתלהב ללכת לעבודה אתה צריך להתחיל לשלוח קורות חיים. וכך עשיתי לא פעם.
בכל שנותיי עזבתי מקום עבודה ותפקיד שאהבתי רק פעם אחת עד היום. התפקיד שעזבתי היה שוחק מאוד, בהנהלת החברה תמכו בהחלטה שלי ואני מצידי עזרתי להם להכשיר את המחליף שלי ברמה גבוהה. שמרנו על יחסים מאוד טובים עם כמה מחברי ההנהלה עד היום. אני יודע שזה לא כל כך נפוץ בשוק העבודה הישראלי.

זו הייתה עבודתי הקודמת ובעבודה הנוכחית התמונה שונה מעט אך לא לחלוטין. שוב מצאתי עבודה שאני אוהב. אחרי כמה הכשרות מקצועיות שהשלמתי לפני כשנה קיבלתי סוג של קידום בעבודה. הגדרת התפקיד לא השתנתה אבל דה פקטו התחלתי לעשות דברים חדשים ומעניינים שבאו לביטוי משמעותי גם בשכר. השנה החולפת הייתה מאוד מספקת מבחינה מקצועית מחד, אך מאידך ללא סיכוי להתקדם בזמן הקרוב. בכדי להמשיך ולהתקדם הייתי צריך להתפשר על כמה עקרונות ולהתחייב למבנה של עבודה במשמרות שאינו מתאים לי יותר.

בפוסט הזה http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015/08/5-9.html אני מדבר בהרחבה על כל עניין העבודה במשמרות ואני חושב שמי שעבד בעבר כך יוכל להזדהות, ובמיוחד מי שעוזב או עזב לאחרונה עבודה במשמרות.

אחרי, ובעקבות טיול בקנדה וארה"ב בחורף האחרון, נרשמתי ללימודי הסבה מקצועית בתחום ההיי טק. זה קרה בזכות קרובי משפחה ומכרה שכבר עוסקים בהיי טק. עכשיו, קצת אחרי שיאו של הקורס אני עומד להתחיל עבודה חדשה.
מקום העבודה הנוכחי שלי הוא מאוד לא רגיל. העבודה שלי היא עבודה טכנית הקשורה למטוסים. מצד אחד כל העובדים במחלקה ורבים מחוצה לה שמחים בשבילי. במרמור מעושה הם אומרים לי שזה מצוין שאני עוזב לסביבת עבודה טובה יותר, מפרגנים.
מצד שני, אין הרבה עובדים שעוזבים את העבודה ולא מתגעגעים לשדה התעופה ולמטוסים. גם האריג החברתי במחלקה מצוין. אין ספק שאתגעגע מאוד לרבים מהעובדים. בהתחשב בנסיבות, אני עוזב את העבודה עם תחושת מיצוי, אבל מבלי שקמתי יום אחד והרגשתי שאני כבר לא רוצה יותר לבוא. כבכל עבודה בשטח המעמסה מורגשת, במיוחד בקיץ, אך כאן המלנכוליה מתחילה עוד לפני שעזבתי. זמן קצר טרם העזיבה, ולמרות שעומס העבודה עולה עוד ועוד עד לשיא שאני עומד לפספס בעקבות עזיבתי, אני מרגיש שאני נהנה מהעבודה גם היום.
עם זאת, אני יכול לומר בכנות מוחלטת שמיציתי את עניין העבודה במשמרות.

אז איך עוזבים עבודה שאתה אוהב? בלב שלם. אם החלטת לעזוב כמו שהחלטתי אני, מצא עבודה מתאימה במקום. מצא את העבודה הבאה לפני שאתה עוזב את הנוכחית, וחפש אותה בזמנך הפנוי ולא במקום לעבוד. מצא מקום עבודה שהוא טוב יותר, מתאים לך יותר. כשתמצא מקום כזה, כנראה שהגיע הזמן לעזוב. אני אמנם אתגעגע למטוסים ולאנשים אבל חשוב לי יותר להתחיל להתקדם ולהתפתח בתחום שיכול להציע קריירה ארוכת טווח. ולכן, בעוד כמה ימים אני עוזב עבודה שאני אוהב.

Generation Y and the digital age

Living in the age of the digital recording has a lot more advantages from what most might think. Nowadays people often complain, rightfully, about kids spending far too much time indoors.

However, as a member of generation Y I feel we got the best of it all. We would go to a library to study. We would read thousands of books for entertainment, but even an average student would read dozens of books every year for school.

While we spent plenty of time outside, and got used to it, we did get to enjoy an era which was filled with good digital entertainment and technology. We still do.  Thanks to our experience most of us still enjoy going to the beach, others do sports outdoors, and even in a café we would prefer, more often than not, to sit outside.

We were the first and only generation, as far as I know, to teach our parents, rather than only learn from them. By the time you were in elementary school, you might as well have been a licensed technician. Kids were the first in line to learn most new technologies. A 5 year old in the 90’s would be able to program and fix a VCR (or Beta Max if you insist), and later on elementary school kids could fix even a PC. Actually, many kids owned computers long before their parents did.

Every generation prefers its own entertainment, usually what was popular between the age of 15 and 30 for each group and country. But when you mention the 90’s, very few age groups argue against how amazing these years were. The atmosphere around the millennium, along with the big financial changes growing out of technology created a very unique era. 

We witnessed the aftermath of the Berlin Wall falling down along with the end (or reboot if you prefer) of the cold war. We got to see the dot-com bubble inflate, blow up, and come back bigger and better than ever. We got to see more wars that we could ever imagine as saw the news grow out of any reasonable proportion, but that is a story for a different day.

I doubt there was a better time for television and cinema before 1985 or after 2006 (roughly). Quantity grew obviously, with the growth in population and rapidly increasing availability for media consumption worldwide, but what is most surprising is that quality peeked as well. 

Same goes to computer games. Even though buying a good computer is about 3 times cheaper than it was in 1997 you would find tens of millions of people playing older video and computer games from the 80’s and 90’s even today.

But now it’s time the punch line. Obviously the childhood is the most positively memorable time for the vast majority of people. And we are a part of this generation which thinks it had the best childhood. So were probably right. We can teach the next generation the same.

All we really need them to know is the value of fresh air and reading a book, nothing more. This would go a long way in my opinion.