יום חמישי, 28 באפריל 2016

ניסאן מיקרה - סיכום של שנתיים

לפני שנתיים עברתי מפיאט פונטו ישנה ואהובה לניסאן מיקרה חדשה מהניילונים.
אחרי שנתיים עם הרכב אני יכול להגיד שאני בהחלט מרוצה. כמו בכל רכב יש יתרונות וחסרונות, ואני חושב שבסה"כ התמורה למחיר משחקת פה תפקיד גדול, והרכב הוא מאוד משתלם.

ביצועים - השאלה הראשונה שעולה אצל רבים היא "האם הרכב סוחב?". בהתחשב בעובדה שהרכב הוא רכב ידני, קל משקל, עם מנוע של 1200 סמ"ק, התשובה הפשוטה היא כן. עם זאת, אי אפשר להשוות את הרכב לרכב עם מנוע TSI, או לכאלה בהם המנועים נותנים הספק של 1600 סמ"ק. התאוצה במידה ורוצים לחסוך בדלק היא איטית, אך ניתן להגיע מהר למהירות שיוט, להאיץ ולעקוף במידת הצורך בזריזות ונוחות.

חיסכון בדלק - לרכבים ידניים שהם סופר מיני יש סטיגמה של רכב חסכוני. זה נכון, אם כי צריך לקחת את זה בערבון מוגבל. במידהואתם רואים צריכה של 5 ליטר ל-100 ק"מ (או בתרגום 20 קילומטר לליטר), מדובר בתנאי מעבדה שלא ניתן לתרגם לשטח. עם זאת, הרכב עדיין חסכוני משמעותית בהשווה לכל משפחתית, מיני משפחתית, ואף חסכוני יותר ממכוניות סופר מיני אחרות שעברו תחת ידי. דווקא בהשוואה לפונטו הישנה שלי, הצריכה היא מאוד דומה.
התוצאה לפי מחשב הדרך היא בין 5.8 ל-5.9 ליטר ל-100 קילומטר, כלומר כ-17 קילומטר לליטר. זה תואם את המדידות הידניות שעשיתי. אבל זה לא העיקר.
הסוד של המיקרה היא צריכה נמוכה בפקקים! אני מעביר 75% מזמן הנהיגה שלי בפקקים ובעיר, במהירות שבין 15 ל40 קמ"ש. כשמדדתי את הצריכה בתנאים האלה, הגעתי ל-15.5 קילומטר לליטר בנסיעה עירונית, נתון מצויין לדעתי.

נהיגה ואחיזת כביש - ההגה מעט מלאכותי, כמו ברכבים רבים אחרים. עם זאת, השליטה ברכב גם בכביש מהיר וגם בעיר נוחה. קל לחנות רכב כזה לא רק בזכות הגודל שלו, אלא בזכות הגמישות. אחזית הכביש ממוצעת, מדובר ברכב קטן ולכן הוא מרגיש קל, אך ניתן לנהוג בו גם במהירות. במהירות של 110-120 קמ"ש אין הרגשה של מהירות, ההרגשה בתוך הרכב טובה והנסיעה היא נינוחה לחלוטין. נהגים שנהגו מהר יותר סיפרו לי שהרכב מגיע עד ל-170-175 קמ"ש מבלי לרעוד והם הרגישו בנוח גם במהירויות האלה.
הרכב יודע להתמודד גם עם נסיעה בדרך לא סלולה, על חצץ ודרכי עפר. השאסי הגבוה משחק תפקיד חשוב וניתן לנהוג את הרכב בקלות ונוחות מבלי לגרום לו נזק בדרכים קשות ובעליות תלולות. הצמיגים הקטנים מורגשים לרעה רק בפסי האטה, למרות המהירות הנמוכה.

נוחות - מדובר ברכב נוח למדי. אני נהנה מההרגשה של המושב, נסעתי בו גם מאחורה ויחסית לרכב קטן המושב מרווח ונוח, גם כשהרכב מלא (5 כולל הנהג). בצד הנהג יש משענת בצד ימין, נוחה שגם היא מוסיפה, ויש מחממי מושבים בשני המושבים הקדמיים, לימים הקרים, נדירים כלל שיהיו. אם כי, מאוד חסרה מראה בצד הנוסע.
הבגאז' מרווח יחסית וניתן להכניס אליו מזוודה בכל גודל ויישאר מקום לדברים קטנים (שקיות ומים לוישרים במקרה שלי). במידה והמזוודה ממוצעת, עוד נשאר לא מעט מקום לתיקים. גם כאן הרכב מזכיר לטובה את הפיאט.

ביקורים במוסך - הטיפולים יקרים, וזו נקודת חולשה של ניסאן בכלל והמיקרה בפרט. גם שעת עבודה במוסך מורשה של ניסאן היא לא זולה (אך סבירה בהשוואה למוסכים רבים אחרים בהם ביקרתי). אבל בסה"כ אני מוציא לא מעט כסף במוסך על רכב שמלכתחילה מוגדר זול מאוד בשוק הישראלי.
עם זאת, מלבד טיפולים לא הייתה שום סיבה להגיע למוסך, מחזור הטיפולים הוא שנה או 20,000 קילומטר, טוב יותר מרוב הרכבים, ומאוד נחוץ למי שנוסע לטייל הרבה או עובד רחוק מהבית. גם מחזור החלפת האנטי-פריז, בולמי הזעזועים, והבלמים הוא ארוך, מה שממתיק את הגלולה. בהצעת המחיר המבוססת על התוכנה של ניסאן הקיימת במוסכים יש עניין לא נעים, היא מוצאיה בכל טיפול דרישה לההחלפת כפה בגלגל (רלוונטי רק אחת ל-3 שנים במציאות). במידה ונפלתם על מוסך מקצועי ואמין המכונאי יבהיר ביוזמתו שהחלק הזה מיותר בתדירות הרשומה, וימחק אותו מהצעת המחיר.

מראה - מדובר ברכב שהוא יפה מאוד לטעמי, מוצע בהרבה צבעים יחסית. הצבע של הרכב שלי הוא ירוק זית והצבע הזה והכחול נראים מצויין. הציעו לי גם רכב עם צבע בסיס לבן שבו בוחרים עיצוב אלטרנטיבי של שני צבעים עם DECAL כזה או אחר וספויילר בצבע תואם.

עמידות - איתרע מזלי לפגוע עם הרכב בעמוד בנסיעה ברוורס (בחושך). הרעש היה מאוד לא נעים וחששתי מהנזק שאני עתיד לראות. כשראיתי מה קרה הופתעתי לטובה. מלבד 2 שריטות במקומות בהם הפגוש נגע בעמוד, לא מצאתי נזק בשום נקודה אחרת בפגוש. וגם אחרי תקופה לא קטנה, לא מצאתי נזק נוסף, ואני רואה שתאונה מאוד לא נעימה הסתיימה בנזק קוסמטי קל בלבד.

יום שני, 18 באפריל 2016

בוס טוב או בוס רע?

אתחיל ואספר, שלאחר תקופה ארוכה בה הייתי בתפקיד ניהולי עם מחלקה לא קטנה של עשרות עובדים, ותפקיד טכני עם סמכות של מפקח, עשיתי הסבה מקצועית לתפקיד שהחזיר אותי כמעט לתחתית שרשרת המזון המקצועית.

אני לא יכול ללכת לפי הקו של "רק על עצמי לספר ידעתי", ולהעיד על עצמי כמנהל לשעבר, אך שלושת תחומי העיסוק האחרונים שלי (כולל הנוכחי) לימדו אותי הרבה על ניהול, דרך הממונים עלי. והיום, ממרומי הניסיון התעסקותי שלי, אני יכול לספר לכם כמה סיפורים מעניינים דווקא מנקודת המבט של העובד.

תחילת הקריירה שלי לא מעניינת במיוחד. תיירות נכנסת, בוס דיי טוב שיכולתי לפנות אליו בכמעט כל בעיה. דרכינו נפרדו בגלל פערי שכר, בין מה שהוא יכול היה להציע למה שאני דרשתי. עד פה אין שום דבר מעניין.

התפקיד אליו עברתי היה גם כן בחברה העוסקת בתיירות, ולאחר מספר שיחות חיוביות עם המעסיק הפוטנציאלי, מנכ"ל ושותף בכיר בחברה, התקבלתי לתפקיד מקביל ומאוד דומה לתפקיד אותו כבר עשיתי במשך כשנה. אלא שלמנכ"ל היו תוכניות על צמיחה, ומנהלת המחלקה איתה עבדתי התפטרה זמן קצר אחרי הגעתי.
בינתיים, המנכ"ל ואני מצאנו שפה משותפת, ובימים ההם, כשהחברה היתה צעירה וקטנה התמזל מזלנו לעבוד הרבה ביחד. נוצרה כימיה מקצועית וחברתית מצויינת והוא החליט לקדם אותי למרות ההיכרות הקצרה והגיוס המקורי שהיה לתפקיד זוטר יחסית. אותו מנכ"ל היה ידוע כל כלפי חוץ ובמידה מסויימת בתוך החברה בתור אדם קשה, מחוספס, עקשן ולא סלחן.
כל התיאורים האלה לא שינו עבודה פשוטה - הוא ידע לשלב בין שיטת המקל והגזר באופן מושלם. לעובדים ולספקים כאחד, הוא היה חמור סבר ומאוד בוטה עם מי שעשה טעויות (בהתאם לגודל הטעות), וידע לחזק ולתגמל עובדים טובים. אופי קשה או לא, הוא היה קשוב לצרכי העובדים וידע לתת פתרונות גם לבעיות הקשות ביותר. הוא דרש נאמנות, שיתוף פעולה, ורמה אישית גבוהה, והחזיר באותו מטבע.
בעולם תחתרותי מאוד ובשוק שנחשב לאכזרי, הוא צלח בדרך הזאת באותו המקום בדיוק בו רבים וטובים כשלו.
בשלב מסויים עולם התיירות עייף אותי. שעות העבודה בו הן ארוכות בדומה להיי-טק, ולעיתים אף יותר, שישה ימים בשבוע. חיפשתי עבודה מעניינת לא פחות, בה אוכל לנקות את הראש והנפש, ומצאתי אותה בעולם התעופה.
שם יש הירריכה מורכבת שכן אתה עובד עם ספקי שירות שונים, שמערכת היחסים המקצועית וחלוקת הסמכויות איתם לא תמיד ברורה. עם זאת, יש אחמ"שים, מנהלת מקצועית, מנהל שאחראי על חלוקת המשמרות, וראש מחלקה.
על השניים האחרונים אני לא ארחיב במילים, מנהלים טובים, מכווני מטרה, שהצלחת החברה אצלם היא בעדיפות ראשונה אך הם גם יודעים לדאוג לרווחת העובד.
אבל את ההחלטות הגדולות ביותר, החלטות שמשפיעות במישרין על איכות הביצוע שלנו, היה מקבל מנהל המחלקה. אדם לא נגיש, לא ברור, כזה שכמעט כל העובדים מעדיפים לא לראות ולא לשמוע. אדם שאת שיטת הניהול שלו אפשר לסכם במושג צבאי אחד: כסת"ח. וכשמה כן היא, שיטה כזאת היא כמו תחזוקת שבר בניגוד לתחזוקת מנע בעולם המכונאות.
ואכן ניתן לראות את שיטת הניהול שלו באה לידי ביטוי בכך שמחלקה שהיתה יכולה אות ומופת נראית כמו אלתור לא מוצלח.

המנהל הבא עליו אדבר, בעולם ההיי טק, הוא המנהל החכם ביותר שאיי פעם פגשתי. לא בכדי, כל מי שמכיר אותו שמח לעבוד איתו. שיטת הניהול שלו היא גם הפשוטה ביותר - שיטה שכלתנית. הוא משתמש בראש בכל צעד שהוא עושה, מחשב תוצאות צפויות, ותמיד מתכנן כמה וכמה צעדים קדימה, כמו במשחק שח.
ושיטת הניהול שלו מביאה את התוצאות הטובות ביותר. הוא פותר בעיות, עוזר לכפופים לו, ועובד באופן ראוי לקנאה עם הממונים עליו. החשבון הקר, החשוב כל כך בתחום הזה, יחד עם אופי נעים וגישה חיובית הופכים אותו למקצוען.
הוא לא מפסיק להפתיע ביכול שלו לפתור בעיות והיום הוא שבר עוד שיא, כשפתר בעיה בירוקטית סבוכה, מרגיזה, וכזאת שבעבר לא היה לא פתרון נראה לעין, תוך זמן קצר, ביעילות ובכך עזר לי מאוד.

לסיכום אומר בפשטות, מנהל טוב בכל דרג שהוא, הוא מפתח באשר להצלחת העסק. ועבורנו העובדים, לא פחות חשוב למצוא מנהל שיגרום לך להיות מרוצה ולהישאר הרבה זמן במקום העבודה. נראה לי שאני כבר מסודר. ;)