כולנו מכירים בחשיבות של אמון ואמינות בעבודה. זהו חלק אינטגרלי מהיחסים בין עובד ומעביד. בכל תחום יש חשיבות לנושא, אך במקרים בהם יש יותר עצמאות לעובד או שליטה (גם אם חלקית) על נכסי המעסיק נושא האמינות מקבל חשיבות מיוחדת. לעיתים עורכים מבחן מיוחד שיכול להגיע גם ל-300 שאלות רק כדי לבדוק אם העובד נוטה לשקר.
לעיתים קרובות ראיתי דרישה לאמינות מצד המעסיק. לעומת זאת כשהעובד נאלץ לדרוש אמינות מהמעסיק, בפרט במקום עבודה מסודר המשתייך לתאגיד מפורסם, מדובר לעניות דעתי במקרה חריג. לכן לא ייחשפו כאן פרטי העובד או המעסיק. מפאת כבודם ופרטיותם. אבל אין מניעה לספר את הסיפור עצמו. מעשה בסיפור ששמעתי מחבר. מה שאספר כאן הוא ציטוט מדויק של מה שסיפר לי אותו עובד שעובד בחברה גדולה ומכובדת.
"לראשונה פניתי לאחראי הישיר שלי והצגתי בפניו שורה של מהלכים לא תקינים ואף לא חוקיים בהתנהלות החברה מול עובדיה. הוא מצידו אמר לי שעל פי הנחיות ממשאבי אנוש כל הסעיפים שהעליתי אינם מהווים עבירה אלא הם חוקיים ותקינים. זמן קצר לאחר מכן הצגתי בפניו מסמך חוקי ממשלתי המוכיח אותו על טעותו. ייאמר לזכותו שהוא איש מקצוע רציני, ואדם שעשה עליי רושם טוב, ואני מאמין בכנות שהוא לא ידע עד לאותו רגע שמעשיו אינם תקינים ושמנהליו מדיחים אותו לדבר עבירה. כשהוא העלה את הנושא בפני המנהל שלו וסמנכ"ל כח אדם הוא לא קיבל מענה, ומצא את עצמו בין הפטיש לסדן.
לאחר כמה ימים זומנתי לשיחה אצל מנהל המחלקה. הוא רצה לשמוע מה לא בסדר. עברתי איתו על שורת העבירות והפניתי אותו לנתונים המתעדים את ביצוע העבירות (אליהם הוא היה מודע ממילא). כשהוא שאל אותי מה אני רוצה שיקרה (שאלה מגוכחת על פניה) אמרתי את המובן מאליו. הפסקה של עבירת החברה על החוק והמשך עבודה תקין כרגיל. ככל הנראה הוא כן העלה את הנושא למנכ"ל או אחד משני סמנכ"לים בחברה, שכן תוך זמן קצר שנינו זומנו לפגישה עם הסמנכ"ל.
המפגש עם הסמנכ"ל היה שונה מהותית ממה שציפיתי. הגיעו מים עד נפש והתקנתי תוכנת הקלטה רבת עוצמה בנייד אותה הפעלתי בסמוך לתחילת השיחה. כשנפגשנו הסמנכ"ל סקר את הטענות שהעליתי. תוך כדי שאני מקליט את השיחה הוא הודה לפחות בעבירה אחת חמורה, והלכה למעשה גם בעוד עבירה שבוצעה מספר פעמים ואמר שהוא נזף במנהל המחלקה שלי על כך שאיפשר לזה לקרות במקום למנוע את זה.
הבמה הזאת איפשרה לי להעלות דרישות לשיפור גם מעבר למה שמחייב החוק ולאחר שהגענו סוף סוף להבנות על מה שצריך לתקן ולשפר הסמנכ"ל ראה לנכון לדבר איתי גם על הדרישות שלי. הוא אמר: "אנו מתכוונים לבצע צעדים בוני אמון". כשהבעתי את תמיהתי על הניסוח הוא הבהיר. אמון של העובדים בחברה ולא להפך. בהחלט הפעם הראשונה ששמעתי ניסוח שכזה. מנהלי החברה באים לעובדים במין בקשת מחילה היא בהחלט מקרה נדיר.
בגלל הרעש שעשיתי הייתי זה שהרגיש את השיפור מעט יותר מהר והייתי אחד מבין מתי מעטים שנגדם הופסקו העבירות באופן מיידי. אבל אחרי הרעש שעשיתי ראיתי שיפור מתון והדרגתי שנפרס על כל המחלקה ואפילו נגע מעט במחלקות אחרות. שנה אחרי אני רואה שהיחס לעובדים השתפר והחברה הצליחה לעצור את ההידרדרות ביחסים בין העובדים למעסיק."
בהחלט הייתי מופתע לשמוע סיפור שכזה. חקרתי לעומק ונוכחתי לדעת שהסיפור, רובו ככולו, אמיתי. בהחלט התרחשות תמוהה, אך עם סוף טוב ומוסר השכל חיובי. לפעמים כדאי לנענע את הסירה. בספר משלי מופיע הפתגם "בכל עצב יהיה מותר". והוא מאוד מוצא חן בעיני, שכן הוא מתקיים כאן בסיפור הזה.
לעיתים קרובות ראיתי דרישה לאמינות מצד המעסיק. לעומת זאת כשהעובד נאלץ לדרוש אמינות מהמעסיק, בפרט במקום עבודה מסודר המשתייך לתאגיד מפורסם, מדובר לעניות דעתי במקרה חריג. לכן לא ייחשפו כאן פרטי העובד או המעסיק. מפאת כבודם ופרטיותם. אבל אין מניעה לספר את הסיפור עצמו. מעשה בסיפור ששמעתי מחבר. מה שאספר כאן הוא ציטוט מדויק של מה שסיפר לי אותו עובד שעובד בחברה גדולה ומכובדת.
"לראשונה פניתי לאחראי הישיר שלי והצגתי בפניו שורה של מהלכים לא תקינים ואף לא חוקיים בהתנהלות החברה מול עובדיה. הוא מצידו אמר לי שעל פי הנחיות ממשאבי אנוש כל הסעיפים שהעליתי אינם מהווים עבירה אלא הם חוקיים ותקינים. זמן קצר לאחר מכן הצגתי בפניו מסמך חוקי ממשלתי המוכיח אותו על טעותו. ייאמר לזכותו שהוא איש מקצוע רציני, ואדם שעשה עליי רושם טוב, ואני מאמין בכנות שהוא לא ידע עד לאותו רגע שמעשיו אינם תקינים ושמנהליו מדיחים אותו לדבר עבירה. כשהוא העלה את הנושא בפני המנהל שלו וסמנכ"ל כח אדם הוא לא קיבל מענה, ומצא את עצמו בין הפטיש לסדן.
לאחר כמה ימים זומנתי לשיחה אצל מנהל המחלקה. הוא רצה לשמוע מה לא בסדר. עברתי איתו על שורת העבירות והפניתי אותו לנתונים המתעדים את ביצוע העבירות (אליהם הוא היה מודע ממילא). כשהוא שאל אותי מה אני רוצה שיקרה (שאלה מגוכחת על פניה) אמרתי את המובן מאליו. הפסקה של עבירת החברה על החוק והמשך עבודה תקין כרגיל. ככל הנראה הוא כן העלה את הנושא למנכ"ל או אחד משני סמנכ"לים בחברה, שכן תוך זמן קצר שנינו זומנו לפגישה עם הסמנכ"ל.
המפגש עם הסמנכ"ל היה שונה מהותית ממה שציפיתי. הגיעו מים עד נפש והתקנתי תוכנת הקלטה רבת עוצמה בנייד אותה הפעלתי בסמוך לתחילת השיחה. כשנפגשנו הסמנכ"ל סקר את הטענות שהעליתי. תוך כדי שאני מקליט את השיחה הוא הודה לפחות בעבירה אחת חמורה, והלכה למעשה גם בעוד עבירה שבוצעה מספר פעמים ואמר שהוא נזף במנהל המחלקה שלי על כך שאיפשר לזה לקרות במקום למנוע את זה.
הבמה הזאת איפשרה לי להעלות דרישות לשיפור גם מעבר למה שמחייב החוק ולאחר שהגענו סוף סוף להבנות על מה שצריך לתקן ולשפר הסמנכ"ל ראה לנכון לדבר איתי גם על הדרישות שלי. הוא אמר: "אנו מתכוונים לבצע צעדים בוני אמון". כשהבעתי את תמיהתי על הניסוח הוא הבהיר. אמון של העובדים בחברה ולא להפך. בהחלט הפעם הראשונה ששמעתי ניסוח שכזה. מנהלי החברה באים לעובדים במין בקשת מחילה היא בהחלט מקרה נדיר.
בגלל הרעש שעשיתי הייתי זה שהרגיש את השיפור מעט יותר מהר והייתי אחד מבין מתי מעטים שנגדם הופסקו העבירות באופן מיידי. אבל אחרי הרעש שעשיתי ראיתי שיפור מתון והדרגתי שנפרס על כל המחלקה ואפילו נגע מעט במחלקות אחרות. שנה אחרי אני רואה שהיחס לעובדים השתפר והחברה הצליחה לעצור את ההידרדרות ביחסים בין העובדים למעסיק."
בהחלט הייתי מופתע לשמוע סיפור שכזה. חקרתי לעומק ונוכחתי לדעת שהסיפור, רובו ככולו, אמיתי. בהחלט התרחשות תמוהה, אך עם סוף טוב ומוסר השכל חיובי. לפעמים כדאי לנענע את הסירה. בספר משלי מופיע הפתגם "בכל עצב יהיה מותר". והוא מאוד מוצא חן בעיני, שכן הוא מתקיים כאן בסיפור הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה