להתלבש לעבודה - מורי דרך

בישראל עולה שאלת הלבוש בעבודה ובראיונות עבודה ואני רואה שיש מספר דעות כמספר האנשים. ברוסית אומרים בהומור שעל כל 2 יהודים יש 3 דעות. יצא לי לעבוד הרבה שנים בתחום התיירות והתעופה ונתקלתי בשאלה הזאת שוב ושוב, איך נכון להתלבש. קיימת כמובן השאלה האם התפקיד שלך הוא "בק-אופיס" או ייצוגי. במקרה הזה אתייחס לתפקיד ייצוגי שכן מדובר במורי דרך. בכל מקרה, הדעה המוצגת כאן היא סובייקטיבית, ככל דעה אחרת, ובוודאי אינה מכסה את כל המראיינים והעובדים. אך לעניות דעתי זה יכול לעזור למי שמתלבט איך להתלבש לראיון עבודה בתחום. 

בתור מגייס לשעבר אני יכול לתת דוגמה מהניסון שלי. כשראיינתי מורי ומורות דרך חשבתי גם על השאלה אילו בגדים מתאימים יותר או פחות לעבודה. גם בתחום זה בו הלבוש הוא בלתי פורמלי הבגדים שיחקו תפקיד. כשראיינתי מדריך או מדריכה חשבתי על שתי שאלות - מי יהיה נעים לעין לתייר אירופאי או אמריקאי, ומי ידע להתלבש באופן שיאפשר לו להתנייד בנוחות וללכת ברגל ביום עבודה ארוך. החכמה היא לא להתפשר על אחד משני המאפיינים אלא לדעת לשלב ביניהם.

בראש ובראשונה הבגדים צריכים להיות נקיים וללא פגמים (קרעים, חתכים וכדומה). בגד לא צריך להיות מותג מוכר. אבל הוא צריך להיראות טוב. במקרה הזה אני יכול להתייחס ל-3 פריטי לבוש עיקריים:

נעליים 

עשה: נעלי ספורט. כל עוד הן נראות בסדר (לא מרופטות, נקיות), נעלי ספורט הן הבחירה הראשונה שלי. מבחינה ייצוגית הן מראות אדם שרגיל ללכת ולטייל, מה שנדרש מהמדריך, ומבחינה מעשית הן בוודאי הנוחות ביותר לעבודה כזאת.

ספורט אלגנט - נעליים נוחות ויפות הן בוודאי בחירה מתאימה. מדובר בדרך כלל בנעליים נמוכות שנראות מבחוץ טוב יותר מנעלי ספורט אך בנויות גם להליכה. מבחינה ייצוגית זה יפה מאוד ומבחינה מעשית הן עושות את העבודה.

סנדלים - לא הבחירה הראשונה שלי. נמצאות על הגבול. אני יודע שהרבה אנשים מרגישים מאוד בנוח ללכת איתן אבל מבחינה ייצוגית הן מאוד לא מרשימות. מצד שני, אנחנו עדיין במזרח התיכון, חם כאן, וזו בחירה לגיטימית ואותנטית.

אל תעשה: אלגנט. אני יודע שכשמתלבשים לראיון עבודה חשוב להיראות יפה ככל האפשר, אבל אצל מורה דרך נעליים אלגנטיות לא מעבירות מסר נכון. אם המרואיין רוצה לשים דגש על הפן הייצוגי, ספורט-אלגנט יהיה דיי והותר. יפות ככל שתהיינה, נעלי אלגנט הן לא כל כך נוחות. בוודאי בעבודה בה הולכים הרבה. לטעמי לא מומלץ ולא מעביר רושם נכון.

כפכפים - אין בחירה גרועה יותר מכפכפים. לא מתאימים להליכה ולא ייצוגיים. זה אפילו "דיל-ברייקר" בהרבה מקרים.

מכנסיים

עשה: מכנס בד ארוך (או דמוי ג'ינס) \ חצאית - תמיד בחירה טובה. מכנס נוח להליכה שגם נראה טוב.

דגמ"ח - גם דגמ"ח ארוך וגם דגמ"ח 3/4 הוא מאוד נוח להליכה. בהנחה שהוא נראה סביר מדובר בבחירה טובה.

ג'ינס - בחירה סבירה. אני יודע שיש אנשים שמרגישים נוח בג'ינס. גם מבחינה ייצוגית זה נראה טוב. לדעתי חשוב שלא יהיו בו קרעים, גם אם הם אופנתיים.

אל תעשה:

ג'ינס צמוד - יפה ככל שזה יהיה, לא נוח להליכה. לא מעביר רושם נכון. לא מומלץ.

שורט קצר \ חצאית קצרה - בחירה לא טובה. מכנס קצר או חצאית קצרה לא מגנים על הרגליים. מדריך שהולך ברגל צריך לחשוב על זה. זה מאוד לא פרקטי וזה  "דיל-ברייקר" בהרבה מקרים.

חולצה

עשה: חולצת כפתורים \ סגנון פולו - תמיד מומלץ. לא פוגעת בנוחות ונראית מצוין. אין חשיבות למותג. מתאים לכל סיטואציה ומהווה בחירה מצוינת.

סוודר או סווטשירט או ביגוד טרמי - בחירה מומלצת לחורף. נראה טוב ונוח. אמנם אין לנו מזג אוויר קר כמעט אף פעם אך בגשם אעדיף לראות חולצה ארוכה אצל מרואיין. משדר רצינות וחשיבה קדימה. הימנעו מסווטשירטים עם תמונה \כיתוב מגוחך או בוטה. לא מעביר מסר חיובי.

טי שירט - בחירבה סבירה, כל עוד החולצה יושבת טוב. חשוב שתהיה חולצה יפה וללא תמונה \ כיתוב בוטה או מגוחך.

אל תעשה:

חולצה צמודה - חולצה המדגישה את תווי הגוף עשויה להיות יפה, אבל היא לא תהיה נוחה ברוב המקרים. בחירה כזאת עלולה לשדר חוסר רצינות. לא מומלץ.

גופיה - לא ייצוגי, ולא פרקטי. גופיה היא אולי נוחה אבל זה לא נראה טוב והיא לא שומרת על הלובש אותה מפני השמש. בתפקיד כזה היא משדרת חוסר רצינות מובהק. מאוד לא מתאים ו"דיל-ברייקר" חד משמעי.

לראיון עבודה של מורה דרך לדעתי צריך להתלבש כמו מורה דרך. מאוד חשוב לשלב בין נוחות ומראה ייצוגי. כשאתם הולכים לראיון עבודה חשבו על המראיין ועל האוכלוסייה עמה אתם צריכים להתמודד ביום יום. נסו לחשוב את מי הם רוצים לראות מולם והתלבשו בהתאם.

השבוע הראשון בהיי טק

לפני כשבוע התחלתי לעבוד בחברת היי טק בתפקיד מהנדס QA. למעשה התחלתי הכשרה שאורכה קצת יותר מחודש, אך כבר מהרגע הראשון ההכשרה מרגישה כמעט כמו עבודה רגילה שכן במעבדות אותן אנו מבצעים אנו מדמים סיטואציות מציאותיות מהתחום. כבר מהיום הראשון אפשר להרגיש כמה שונה זה להגיע לעבוד בחברת היי טק בניגוד לכל מקום אחר. אין מקום עבודה אחר אליו אני יכול להשוות את מקום עבודתי הנוכחי, ויש כמה סיבות לכך.

הקצב - אני לא בטוח אם זה ככה בכל חברת היי טק, אבל קצב הלמידה (ואני יכול להסיק מכך שגם קצב העבודה), הוא מהיר מאוד. הציפיות גבוהות אבל נותנים לעובדים כלים המאפשרים להצליח, בהתאם לכך.
למדנו לינוקס בקורס במכללה שבה אני לומד במשך כ-12 שעות אקרדמאיות. ביום הראשון בהכשרה המקצועית בחברה למדנו תרגלנו ועשינו 2 מעבדות בכ-6 שעות אקדמאיות. כבר האותו יום כיסינו כמעט את כל מה שעשינו במכללה (למעט 2 פקודות) ואף הספקנו חומר נוסף. ביום השני הקצב רק עלה. קשה היה לי מאוד להתרגל לזה והייתי המום משיטת הלימוד הזאת. אבל לקראת היום הרביעי כבר התחלתי להתרגל ואפילו להינות מהקצב המהיר. אבטלה סמויה היא מילה גסה ואף אחד לא שואף להגיע למצב שבו הוא יכול להתבטל.

ההומר והדימויים - אם אתה אוהב היי טק אתה כנראה אוהב הומור של היי טק. במקום אחר אם תספר בדיחת היי טק רוב האנשים לא יבינו אותה ותיווצר לך תדמית של חנון. כשסיפרתי בדיחת QA בכיתה ביום השני, רוב חבריי להכשרה הבינו אותה ואפילו המדריך צחק. בהמשך היום אפילו שאלו אותי איך היא בדיוק מנוסחת כדי לזכור אותה ולחזור עליה. זה בא לידי ביטוי גם בחומרי ההדרכה. במכללה בה אני לומד בחרו כמה דימויים שנויים במחלוקת שרבים מהתלמידים לא הבינו כלל. בעבודה לעומת זאת בחרו כמה דימויים מצחיקים מחיי היום יום שכולם יכולים להבין ובאופן זה הנגישו את החומר הנלמד בצורה מהנה ויעילה.

היעילות - אני לא חושב שכל חברה עובדת בדיוק כך. אבל בהיי טק לראשונה מזה זמן מה יכולתי לומר על מקום העבודה שלי שהוא עובד כמכונה משומנת היטב. כל אדם שהייתי צריך לפנות אליו בימיי הראשונים על מנת להתאקלם ולעבוד באופן יעיל נתן לי מענה. מהשומר בכניסה לחניון וכלה במנהלת החשבונות במחלקת שכר כל אדם אליו פניתי ידע לתת תשובה מהירה ונכונה.

האנגלית - זהו משהו מאוד אופייני להיי טק. שום מסמך פורמלי, שום הודעה ושום כלי הדרכה לא מכיל תוכן בעברית (מלבד הודעה על זכויות יוצרים או סודיות). הכל כתוב באנגלית רהוטה (ופשוטה במידת האפשר). כל התכתובת, כולל תכתובת פנימית בנושאים איזוטריים, מתנהלת באנגלית. מדובר בשינוי מרענן אפילו אחרי שעבדתי בתחום התעופה, תחום בו אתה מצפה מכולם לדבר באנגלית, שכן זה הכרחי, ועדיין מתאכזב.

האנשים - זה לא סוד שלאנשי היי טק נוצר דימוי של חנונים. בשנים האחרונות זה אולי התמתן, אבל עדיין הרגשתי אוירה שונה בחברה הזאת. האנשים באמת שקטים ומנומסים יותר. ולהנאתי היו לא מעט אנשים שאתגרו אותי אינטלקטואלית. גם בתעופה יש הרבה אנשים חכמים, אך מעולם לא הייתי מוקף בכל כך הרבה אנשים חכמים בבת אחת. ולדעתי עדיף להיות גוף לאריות (האנלוגיה של זנב לאריות לא מתאימה כאן), מאשר ראש לשועלים.

כצפוי, אני יכול לומר שעבודה בהיי טק היא עניין לא קל בכלל. ככל שאני לומד אני עדיין רואה שבכל שלב אני מתאמץ לעמוד בקצב ולהשכיל. אני יודע שהתעשייה כל הזמן משתנה שכן הטכנולוגיה מתפתחת מהר ולא חסרה תחרות בשוק הזה. אני רואה שהסטנדרט האישי והמצועי בעבודה כזאת הוא מאוד גבוה. מה שהופך אותה לאתגר ששווה לעמוד בו.

צעדים בוני אמון

כולנו מכירים בחשיבות של אמון ואמינות בעבודה. זהו חלק אינטגרלי מהיחסים בין עובד ומעביד. בכל תחום יש חשיבות לנושא, אך במקרים בהם יש יותר עצמאות לעובד או שליטה (גם אם חלקית) על נכסי המעסיק נושא האמינות מקבל חשיבות מיוחדת. לעיתים עורכים מבחן מיוחד שיכול להגיע גם ל-300 שאלות רק כדי לבדוק אם העובד נוטה לשקר.

לעיתים קרובות ראיתי דרישה לאמינות מצד המעסיק. לעומת זאת כשהעובד נאלץ לדרוש אמינות מהמעסיק, בפרט במקום עבודה מסודר המשתייך לתאגיד מפורסם, מדובר לעניות דעתי במקרה חריג. לכן לא ייחשפו כאן פרטי העובד או המעסיק. מפאת כבודם ופרטיותם. אבל אין מניעה לספר את הסיפור עצמו. מעשה בסיפור ששמעתי מחבר. מה שאספר כאן הוא ציטוט מדויק של מה שסיפר לי אותו עובד שעובד בחברה גדולה ומכובדת.

"לראשונה פניתי לאחראי הישיר שלי והצגתי בפניו שורה של מהלכים לא תקינים ואף לא חוקיים בהתנהלות החברה מול עובדיה. הוא מצידו אמר לי שעל פי הנחיות ממשאבי אנוש כל הסעיפים שהעליתי אינם מהווים עבירה אלא הם חוקיים ותקינים. זמן קצר לאחר מכן הצגתי בפניו מסמך חוקי ממשלתי המוכיח אותו על טעותו. ייאמר לזכותו שהוא איש מקצוע רציני, ואדם שעשה עליי רושם טוב, ואני מאמין בכנות שהוא לא ידע עד לאותו רגע שמעשיו אינם תקינים ושמנהליו מדיחים אותו לדבר עבירה. כשהוא העלה את הנושא בפני המנהל שלו וסמנכ"ל כח אדם הוא לא קיבל מענה, ומצא את עצמו בין הפטיש לסדן.

לאחר כמה ימים זומנתי לשיחה אצל מנהל המחלקה. הוא רצה לשמוע מה לא בסדר. עברתי איתו על שורת העבירות והפניתי אותו לנתונים המתעדים את ביצוע העבירות (אליהם הוא היה מודע ממילא). כשהוא שאל אותי מה אני רוצה שיקרה (שאלה מגוכחת על פניה) אמרתי את המובן מאליו. הפסקה של עבירת החברה על החוק והמשך עבודה תקין כרגיל. ככל הנראה הוא כן העלה את הנושא למנכ"ל או אחד משני סמנכ"לים בחברה, שכן תוך זמן קצר שנינו זומנו לפגישה עם הסמנכ"ל.

המפגש עם הסמנכ"ל היה שונה מהותית ממה שציפיתי. הגיעו מים עד נפש והתקנתי תוכנת הקלטה רבת עוצמה בנייד אותה הפעלתי בסמוך לתחילת השיחה. כשנפגשנו הסמנכ"ל סקר את הטענות שהעליתי. תוך כדי שאני מקליט את השיחה הוא הודה לפחות בעבירה אחת חמורה, והלכה למעשה גם בעוד עבירה שבוצעה מספר פעמים ואמר שהוא נזף במנהל המחלקה שלי על כך שאיפשר לזה לקרות במקום למנוע את זה.

הבמה הזאת איפשרה לי להעלות דרישות לשיפור גם מעבר למה שמחייב החוק ולאחר שהגענו סוף סוף להבנות על מה שצריך לתקן ולשפר הסמנכ"ל ראה לנכון לדבר איתי גם על הדרישות שלי. הוא אמר: "אנו מתכוונים לבצע צעדים בוני אמון". כשהבעתי את תמיהתי על הניסוח הוא הבהיר. אמון של העובדים בחברה ולא להפך. בהחלט הפעם הראשונה ששמעתי ניסוח שכזה. מנהלי החברה באים לעובדים במין בקשת מחילה היא בהחלט מקרה נדיר.

בגלל הרעש שעשיתי הייתי זה שהרגיש את השיפור מעט יותר מהר והייתי אחד מבין מתי מעטים שנגדם הופסקו העבירות באופן מיידי. אבל אחרי הרעש שעשיתי ראיתי שיפור מתון והדרגתי שנפרס על כל המחלקה ואפילו נגע מעט במחלקות אחרות. שנה אחרי אני רואה שהיחס לעובדים השתפר והחברה הצליחה לעצור את ההידרדרות ביחסים בין העובדים למעסיק."

בהחלט הייתי מופתע לשמוע סיפור שכזה. חקרתי לעומק ונוכחתי לדעת שהסיפור, רובו ככולו, אמיתי. בהחלט התרחשות תמוהה, אך עם סוף טוב ומוסר השכל חיובי. לפעמים כדאי לנענע את הסירה. בספר משלי מופיע הפתגם "בכל עצב יהיה מותר". והוא מאוד מוצא חן בעיני, שכן הוא מתקיים כאן בסיפור הזה.

Sherlock Holmes and Doctor Who

Why do we love these shows too much, because they are different in so many good ways from what we are used to.
The industry of entertainment in Israel is tiny and most of what you can find on TV is news, reality or foreign series and movies. Israelis are good English speakers (on average) and the subtitles we get are just decent enough for a relatively cheap way to get a lot of foreign entertainment on our TV sets.
Original Israeli television has little to none to offer in the field of quality series. At the very best we can expect a decent show once in a few years and maybe a random Telenovela once in a while. Game shows and reality TV are flourishing in Israel but it is hardly comparable to good TV series.

BBC's body of work is on a whole different level. Their budgets are much bigger and with a significant pool of actors coming out of world renowned acting schools they have a lot more resources and opportunities to produce TV shows of high quality. Even a niche mini-series like Casanova became world famous, thanks to the writer and co-stars.

So we can settle on Israeli and British TV being incomparable, but most Israeli's watch subtitled American TV. And the US entertainment industry truly has it all. A significantly bigger and a very variable pool of actors, even bigger budgets, a huge crowed which dictates trends and provides good feedback. Yet the modern "Doctor Who" has been standing out as one of the best shows ever for the last ten years, with Sherlock joining in for the last five.

Writing and music play a much bigger role than most people realize. I think many people would agree that both series ooze creative genius. Davies and Moffat are spectacular. I honestly think they write better than any other single writer or a writing team anywhere. Accompanied by amazing music they portray stories you wouldn't believe, both from a fantasy point of view, as well as good old-fashioned mystery.

Actors play a major role as well. I do not know why they are so good. Maybe coming from a smaller pond they enjoy having more experience working with the same people for many years. And people like Tennant, Piper, Eccelton, Tate, Smith, Gillan and Darvill for Doctor Who and Cumberbatch, Freeman, Brealey, Stubbes, and Abbington for Sherlock simply bring their "A game" to every episode shoot. They are simply better. No other explanation for it. That's why we love watching them so much.

לעבוד או לא לעבוד, במתכונת של 9 עד 5

בגיל 18 לא האמנתי שאעבוד יום בחיי במשרד. ויתרתי על כל תחום המחשוב מהסיבה הזאת בדיוק. ואז הגיע הגיוס. הרבה דלתות נסגרו בפניי והתפקיד היחיד שנותר הוביל לכך שבצבא עשיתי הרבה עבודה משרדית (75% מהשירות שלי) וכצפוי לא כל כך אהבתי את זה. בחופשות שלי עבדתי באבטחה ונרשמתי ללימודי מקצוע הדרכה לקבוצות מטיילים בחו"ל.
דווקא אז, עם תחילת הקורס, התחלתי לעבוד במשרד. עבדתי במתכונת של 9:00 - 17:00 ותירצתי את זה בכך שזה הסתדר לי באופן מושלם עם הלימודים, ואכן כך היה. כשסיימתי את הלימודים לא מצאתי את עצמי במקצוע בנסיעות לחו"ל אלא התחלתי להתפתח בתחום התיירות בתפקיד משרדי כמפעיל תיירות. הגדרת התפקיד היא אספקת שירותי קרקע, מלונות, הסעות, טיולים קבוצתיים, רכבים להשכרה וכל שירות תיירותי אחר שמטייל עשוי לרצות בארץ זרה. התפקיד כמובן כולל עבודת שטח, אך לא הרבה. שוב 75% מסדר היום שלי כלל עבודה במשרד.
וכך, לאחר שהתגלגלתי לתפקיד בכיר בחברה שצמחה מהר בדיוק באותם שנים מצאתי את עצמי עובד קרוב ל-4 שנים (או 7 כולל הצבא) בתפקיד משרדי, אמנם אז כבר בתור מנהל, ובמתכונת שונה מ 5-9, אך עדיין זה היה שונה מהותית ממה שתכננתי. ואז הגיע הפיצוץ. ואז הגיע החיפוש של "כל דבר אחר" שהניב יותר בעיות מתוצאות וכך התגלגלתי לעבוד בתעופה.

על התפקיד הזה כתבתי בהרחבה כאן: http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015_08_01_archive.html. התמצית היא שאני עוזב עבודה שאינה משרדית כלל מאותם שיקולים הפוכים לאלה שהובילו אותי לשם מלכתחילה. לאחר שמצאתי עבודת שטח מהנה, מתוחכמת, מעניינת מאתגרת, שכוללת 10% אדמיניסטרציה בלבד, אני עוזב. ולא סתם, אלא לעבודה משרדית בהיקף של 100%. אפילו חדר הכושר נמצא באותו מבנה בו נמצאים המשרדים במקום החדש.
לא במקרה אני עוזב עבודה במבנה אותו רציתי מזה הרבה שנים. דווקא היום כשאני קצת יותר מבוגר אני צריך עבודה חדשה, במשרד ממוזג. לקח לי 10 שנים להבשיל לכך ואני לא מצטער. כנראה שזה לא היה מסתדר אחרת.
אולי לא התרגלתי לעבודה של 5-9, במשרד, אבל היום היא נחוצה לי. עבודת שטח, בפרט בתעופה היא מאוד לא סטרילית. אנו נפצעים לעיתים (רחוקות אמנם), נחשפים לרעלים והעבודה היא לא כל כך בריאה. היא מספקת אפשרות נוחה לשמור על כושר, אך לא בלי מחיר.

ההמתנה לסידור עבודה היא בעיה גדולה בעבודת משמרות, במיוחד בתחום התעופה. כשאתה ותיק ויש לך את הידע להרכיב את הסידור אתה עדיין נאלץ לחכות לרגע האחרון שכן הסידור הוא סידור שבועי והוא מפורסם לרוב 72 שעות לפני תחילת השבוע אותו הוא מכתיב. כשאתה עובד חדש זה סיוט אמיתי שכן אתה צריך להתאים את עצמך למערכת לחלוטין, בגלל שהדרכות, לימודים והסמכות שונות אותן אתה חייב לעבור קורות לפי לו"ז של אנשים אחרים ולא שלך.
וגם כשכבר יש סידור עבודה הזמן הפנוי נפגע מאוד. אם עובדים בסופ"ש או בשעות לא רגילות השכר עולה משמעותית במשרה שכזאת. בהיותי רווק קשה לעמוד בפיתוי, אך אני מרגיש יותר ויותר תסכול על כך שזמני הפנוי מצטמצם ולעיתים קרובות לא חופף לזמן הפנוי אצל רוב החברים והמשפחה.
והיום, אחרי שהתקבלתי לעבודה משרדית קלאסית, ובתחום מעניין, אין מאושר ממני. אני מתחיל לחיות עם סדר יום נוח. למעשה אני לא יכול לחכות ליום בו אתחיל לעבוד כך. כמו שאומרים, עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון שלי ל-5-9 כבר כאן.

לעזוב עבודה שאתה אוהב

מוזר לעזוב עבודה שאתה אוהב. יש לי אמרה לגבי תעסוקה שאני משתמש בה תמיד. ביום שאתה קם בבוקר ולא מתלהב ללכת לעבודה אתה צריך להתחיל לשלוח קורות חיים. וכך עשיתי לא פעם.
בכל שנותיי עזבתי מקום עבודה ותפקיד שאהבתי רק פעם אחת עד היום. התפקיד שעזבתי היה שוחק מאוד, בהנהלת החברה תמכו בהחלטה שלי ואני מצידי עזרתי להם להכשיר את המחליף שלי ברמה גבוהה. שמרנו על יחסים מאוד טובים עם כמה מחברי ההנהלה עד היום. אני יודע שזה לא כל כך נפוץ בשוק העבודה הישראלי.

זו הייתה עבודתי הקודמת ובעבודה הנוכחית התמונה שונה מעט אך לא לחלוטין. שוב מצאתי עבודה שאני אוהב. אחרי כמה הכשרות מקצועיות שהשלמתי לפני כשנה קיבלתי סוג של קידום בעבודה. הגדרת התפקיד לא השתנתה אבל דה פקטו התחלתי לעשות דברים חדשים ומעניינים שבאו לביטוי משמעותי גם בשכר. השנה החולפת הייתה מאוד מספקת מבחינה מקצועית מחד, אך מאידך ללא סיכוי להתקדם בזמן הקרוב. בכדי להמשיך ולהתקדם הייתי צריך להתפשר על כמה עקרונות ולהתחייב למבנה של עבודה במשמרות שאינו מתאים לי יותר.

בפוסט הזה http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015/08/5-9.html אני מדבר בהרחבה על כל עניין העבודה במשמרות ואני חושב שמי שעבד בעבר כך יוכל להזדהות, ובמיוחד מי שעוזב או עזב לאחרונה עבודה במשמרות.

אחרי, ובעקבות טיול בקנדה וארה"ב בחורף האחרון, נרשמתי ללימודי הסבה מקצועית בתחום ההיי טק. זה קרה בזכות קרובי משפחה ומכרה שכבר עוסקים בהיי טק. עכשיו, קצת אחרי שיאו של הקורס אני עומד להתחיל עבודה חדשה.
מקום העבודה הנוכחי שלי הוא מאוד לא רגיל. העבודה שלי היא עבודה טכנית הקשורה למטוסים. מצד אחד כל העובדים במחלקה ורבים מחוצה לה שמחים בשבילי. במרמור מעושה הם אומרים לי שזה מצוין שאני עוזב לסביבת עבודה טובה יותר, מפרגנים.
מצד שני, אין הרבה עובדים שעוזבים את העבודה ולא מתגעגעים לשדה התעופה ולמטוסים. גם האריג החברתי במחלקה מצוין. אין ספק שאתגעגע מאוד לרבים מהעובדים. בהתחשב בנסיבות, אני עוזב את העבודה עם תחושת מיצוי, אבל מבלי שקמתי יום אחד והרגשתי שאני כבר לא רוצה יותר לבוא. כבכל עבודה בשטח המעמסה מורגשת, במיוחד בקיץ, אך כאן המלנכוליה מתחילה עוד לפני שעזבתי. זמן קצר טרם העזיבה, ולמרות שעומס העבודה עולה עוד ועוד עד לשיא שאני עומד לפספס בעקבות עזיבתי, אני מרגיש שאני נהנה מהעבודה גם היום.
עם זאת, אני יכול לומר בכנות מוחלטת שמיציתי את עניין העבודה במשמרות.

אז איך עוזבים עבודה שאתה אוהב? בלב שלם. אם החלטת לעזוב כמו שהחלטתי אני, מצא עבודה מתאימה במקום. מצא את העבודה הבאה לפני שאתה עוזב את הנוכחית, וחפש אותה בזמנך הפנוי ולא במקום לעבוד. מצא מקום עבודה שהוא טוב יותר, מתאים לך יותר. כשתמצא מקום כזה, כנראה שהגיע הזמן לעזוב. אני אמנם אתגעגע למטוסים ולאנשים אבל חשוב לי יותר להתחיל להתקדם ולהתפתח בתחום שיכול להציע קריירה ארוכת טווח. ולכן, בעוד כמה ימים אני עוזב עבודה שאני אוהב.