קורס QA, עבודת הכנה והיום שאחרי

הרבה אנשים שאני מכיר (ולא מכיר, אותם אני פוגש בעיקר בקבוצת "משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון") מתלבטים אם ללמוד במכללות המתמחות בתחום ההיי טק בכלל, וקורס QA בפרט. אני לא מתכוון להתייחס כרגע לנושא של פיתוח מכיוון שהרקע שלי בנושא הוא בסיסי, אבל על קורס ה-QA יש לי הרבה מה לומר. אני מאמין שזה יכול לעזור ולהקל על רבים מהמתלבטים.

הקורס מתאים גם למי שאין לו רקע מתחום המחשוב. מה שתלמדו במהלכו ייתן לכם כלים ויאפשר לכם ללמוד את התחום באופן מקיף. מה שכן צריך זה יכולת לוגית טובה, וזיקה טכנית. ככל שהזיקה שלכם לנושאים טכניים ולטכנולוגיה ומחשוב בפרט יותר טובה, יהיה לכם יותר קל להצליח בקורס.

מכללה גדולה מול מכללה קטנה - אני מכיר היום 3 מכללות היי טק גדולות, המתמחות בקורסים למקצועות ההיי טק, ועוד אוסף של אנשים שמופיעים ונעלמים. מלבד 3 השמות הגדולים, איני מכיר ולא מוסד אחד שזכה לאמון בקרב בוגריו. פגשתי ודיברתי עם בוגרי קורס QA בכל שלושת המוסדות, חלקם מרוצים יותר, וחלקם פחות. ולכן חשוב להיכנס לשיעור ניסיון לפני שמחליטים, אבל על כך אסביר בהרחבה בהמשך.
כן שמעתי גם על מורים פרטיים מומלצים, אך אני לא בטוח מהי רמת ההדרכה שהם מציעים.

נתקלתי במהלך שיטוטי, גם לפני הקורס וגם במהלכו בפרסומות כאלה ואחרות לקורסים. אחדות גנריות, ואחרות הזויות. כבר ראיתי מודעות של פרסום משרה לכאורה, שמאחוריה מסתתר נציג של מוסד עלום שמנסה באגרסיביות לשכנע אותך ללמוד אצלם ולשלם להם כסף, גם אם אתה כבר בוגר ולמדת את התחום. הוא יישב ויסביר לך למה המוסד בו למדת הוא רע, (גם אם עשית תואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה) ויסיים בסיפורים על משכורת של 20 אש"ח לחסר ניסיון שיעשה קורס במוסד אותו הוא מייצג. זוהי נורה אדומה גדולה מאוד עבורי. כמו שאמרו גדולים וטובים לפניי: "אם זה מריח לא טוב, אני לא מתכוון לאכול את זה".
עם זאת חשוב להבין שגם אנשי מכירות (יועצי לימודים) של מכללות מצליחות מגזימים ומיפים את התמונה, ועל כן חשוב להתייעץ עם בוגרים טריים. הם יידעו לתת מידע עדכני ומהימן כלל האפשר.

המרצה שמוביל את הקורס - בכל קורס QA יש בין 4 ל - 8 מרצים. המרצה שמעניין אתכם יותר מכולם הוא זה, או זו, שיעבירו את תחום הבדיקות, החלק העיקרי של הקורס. הכימיה עם המרצה, כמו גם יכולתו להעביר את החומר, חשובה מאוד. ואת זה ניתן להרגיש רק בשיעור ניסיון. לכן, בהגיעכם למכללה, התעקשו להיכנס לשיעור ניסיון. אנשי המכירות בדרך כלל יוכלו למצוא לכם שיעור כלשהו של אותו מרצה, שמעביר כנראה יותר ממחזור אחד במקביל.
אם המרצה לא לטעמכם, זה עלול לפגוע בחוויה שלכם מהקורס ודרך זה, לפגוע ביכולתכם לקלוט את החומר ולהצליח במטלות.
איתרע מזלי והמרצה שהוביל את התחום הוחלף באמצע הקורס. אך גם כאן אין רע בלי טוב, והגיעה מרצה מחליפה שנתנה המון, והכינה אותנו ל"עולם האמיתי" של תחום ה-QA באופן שהקל עליי מאוד בצעדי הראשונים בתחום. היום כשמעסיקים פונים אליי (בזמן כתיבת שורות אלה איני מחפש עבודה), אני נשאל לא פעם על נושאים שהיא העבירה ועל תחומים עליהם היא שמה את הדגש.

זמנים - הקורס בדרך כלל נפרש על 2 שיעורים בשבוע של 5 שעות (קורס ערב), או 3 ימים של 9 שעות (קורס בוקר אינטנסיבי מרוכז). אני העדפתי לקחת קורס ערב שאפשר לי להיות גמיש יותר בעבודה אותה עשיתי במהלך הקורס, וכן לחפש עבודה תוך כדי. בקורס ערב גם האוכלוסייה מעט יותר מבוגרת, וזהו יתרון נוסף, בעיניי.
בכל מקרה, קחו את שעות הקורס והוסיפו להם עוד כ-5 עד 10 שעות בשבוע. חשוב יהיה לחזור על החומר כמה שיותר, וכשתתחילו לעשות פרוייקטים ולהתכונן למבחנים (בדרך כלל יש 2 מבחנים ו-3 פרוייקטים בקורס ממוצע), תצטרכו להקדיש לא פחות מעשר שעות בשבוע לנושא.
אם אינכם יכולים להקדיש מספיק זמן ללימוד עצמי וחזרה על החומר, אתם לוקחים סיכון גדול. היכולת שלכם לסיים את הקורס עם ציון טוב ו-3 פרוייקטים שתוכלו לקחת אתכם כניסיון מקצועי לעתיד, תלויים בזה.

צבירת ניסיון התחלתי - זוהי עצה מאוד מועילה שקיבלתי מהמרצה שהעבירה את הקורס. ישנן מספר חברות בשוק המבצעות "Crowd Testing". זוהי שיטה בעולם הבדיקות המיועדת בעיקר למוצרים הנמצאים בשלב המסירה, בדרך כלל אתרי אינטרנט ואםליקציות למובייל. במקום לקחת צוות קטן שיבדוק את התוכנה לעומק, מוצאים אותה לקבוצה גדולה, 20-50 בודקים לדוגמא, וכל אחד מהם שיש לו רקע אחר יכול לתת פידבק גם בנוגע לחוויית המשתמש, וגם למצוא באגים שבודק ותיק לא מצא. חלק מהחברות משלמות לפי שעה, ואילו אחרות לפי הספק עבודה (מקרי בדיקה+באגים).
בסופו של יום, תוכלו להשיג ניסיון חשוב מבלי להתאמץ יותר מידי.
אני ממליץ עליהם מאוד. מצורפים קישורים ל-2 חברות גדולות מתחום זה:

http://ubertesters.com
https://www.utest.com

לסיכום אומר: אני חושב שקורס QA יכול לפתוח הרבה דלתות בעולם ההיי טק. ולכן אני מרוצה שעשיתי אותו. אני מאחל בהצלחה לכל המתלבטים. ואם יש שאלות, כמו שחלקכם כבר יודעים, אתם מוזמנים לפנות בכדי להתייעץ או להגיב בפוסט.

עוד בנושא:

השבוע הראשון בהיי טק

חודשיים בהיי טק \ למה חזרתי לעשות QA

יומן מסע: קייב

לקייב נסעתי לא ממש בתור תייר. בתור מי שנולד בעיר, ועזב אותה בגיל מאוד צעיר, אני עדיין מרגיש משיכה חזקה למקום הזה. אף על פי כן, הרבה זמן לא הרגשתי בשל לחזור לשם. הביקור הראשון הגיע אחרי יותר מ-20 שנה של ניתוק, ב-2012. במקרה גם יצא לי להגיע לשם במהלך טורניר היורו, וכך להינות גם מאירוע ספורטיבי נחמד, ולראות את הנבחרת האהובה עליי מסיימת במקום השני.

ניתן וכדאי לטייל בעיר לבד, ללא טיול מאורגן. יש משהו מיוחד ונעים, בעיר הזו. האנשים נחמדים ומסבירי פנים. הם אמנם קרירים אך בדרך כלל יעזרו ויענו למי שישאל אותם באדיבות. באופן יחסי למדינות בריה"מ לשעבר, יש הרבה אנשים המבינים אנגלית בעיר, אך עדיין רבים מהתושבים, גם אלה המבינים את השפה, דוברים רוסית ואוקראינית בלבד. לדוברי הרוסית בינינו - אין בעיה להסתדר מבלי להבין אוקראינית. האנשים מדברים רוסית וברוב המקרים היא בשימוש רב יותר מאוקראינית, בפרט במרכז העיר.

אבל עכשיו לטיול. אחת מנקודות החוזק של קייב היא הנופים של העיר. מחד, במרכז העיר יש בניינים יפים, המאופיינים בארכיטקטורה סובייטית איכותית. כמובן שיש גם אתרים ישנים יותר, ובפרט קתדרלות פרובוסלביות מפוארות. אפשר ומומלץ לבקר בהן, גם בפנים. קחו בחשבון שבחגים יש עומס. בררו מראש והגיעו בימים לא עמוסים. מלבד החגים העיר אינה מתויירת מידי וכיף לבקר שם בקיץ ובסתיו. ניתן לטייל בעיר במשך שעות על גבי שעות מבלי לחזור לאותו מקום, ולא לחזור לאותו אתר.

אחד המקומות הנעימים ביותר לטיול הוא הרחוב הראשי - קרשיאטיק (או חרשיאטיק באוקאינית). מדובר בנוף עירוני, יפה, הרבה חנויות ומסעדות טובות, וכמובן מזכרות לא יקרות למי שרוצה. הנקודה המרכזית של הרחוב היא כיכר העצמאות (מאידן נזלז'נוסטי - באקראינית). עוד רחוב מרכזי עתיק נקרא מורד אנדרייב (אנדרייבסקי ספוסק). זהו אחד מהאזורים היפים בעיר. הרחוב היה רחוב של סוחרים לפני יותר מ-200 שנים, והיום ניתן למצוא בו מגוון ענק של מזכרות, המורד מסתיים באזור פודול ומוביל גם לגדת נהר הדנייפר.

הנופים הירוקים בעיר, מרשימים לא פחות. יש יערות רבים גם בגבולות המוניצפליים של קייב, לא כל שכן מחוץ לעיר. ובמיוחד מרשים הגן הבוטני. מומלץ מאוד לבקר גם בפארק שבצ'נקו (לא קשור לכדורגלן). באופן כללי יש פארקים יפהפיים בכל רחבי העיר.

נקודה אהובה עליי היא מוזיאון התעופה הלאומי. אוקראינה היא המדינה בה יוצר המטוס המסחרי (מטוס מטען) הגדול בהיסטוריה אן-225. אותו לא תוכלו לראות שכן הוא בשימוש פעיל, אך תוכלו לראות מגוון גדול של מטוסים ומסוקים מהעת הסובייטית. ניתן לבקר גם בתוך אחדים מהמטוסים ובמסוק אחד. למי שאוהב תעופה אתר זה הוא חובה לביקור. קחו בחשבון שחם שם ואין כמעט צל. המוזיאון נמצא רחוק ממרכז העיר, אך ניתן להגיע במונית תוך כחצי שעה עד שעה.

עוד דרך לבלות את הזמן בנעימים הוא לצאת לשייט בנהר הדנייפר. ניתן אף להגיע לחופי הנהר, להשתזף ולרחוץ בו, אך המים בחופים הסמוכים למרכז העיר לא ידועים בניקיונם. אם תשוטו לנקודה רחוקה מהבניינים במרכז תוכלו להינות מחופים נקיים יותר ומים חמימים בקיץ. שייט בסירה כמובן יעלה הרבה פחות מאשר בארץ.

זמן מומלץ לביקור בעיר הוא שבוע.

אוכל - בהמשך אפרט על המחירים למסעדות וחנויות, אך האוכל בקייב הוא תענוג צרוף. ניתן ומומלץ לאכול באחת ממסעדות הרשת "פוזטאה חאטה" (הבית השמן). ארוחה מלאה של 3 מנות ושתייה תעלה לכם פחות מנסיעה באוטובוס מנתניה לתל אביב. והאוכל טרי וטעים. האוכל האוקראיני מומלץ בחום, ולמי שלא מכיר - כדאי מאוד לנסות ורניקי במילוי תפו"א או דובדבנים. יש גם סושיות ומסעדות איטלקיות טובות, ואוכל מזרח תיכוני. מסעדות מזרחיות וטורקיות בקייב לא מומלצות שכן האיכות ביחס למה שאנחנו מכירים בארץ נמוכה.

מטבע והחלפת כסף - המטבע באוקראינה הוא גריבנה, והוא חלש יחסית בהשוואה לשקל. המשכורות באוקראינה נמוכות מאוד בהשוואה לישראל. שקל ישראלי שווה כ6.5 גריבנה. ניתן לרכוש גריבנה גם בארץ, אך שער החליפין לא משתלם. מומלץ להגיע עם דולרים לאוקראינה ולהחליפם שם, סכום קטן בשדה התעופה ואת השאר בעיר. חלפנים יש בכל פינה בעיר. לא מומלץ להגיע עם יורו, שכן היורו באוקראינה חלש יחסית.

מחירים - המחירים בחנויות על אוכל, וכן גם במסעדות נמוכים פי 3-4 מהמחירים בישראל. זה נכון לרוב המצרכים, ובפרט למזון. אך לא תמיד רלוונטי לבגדים. ניתן למצוא באוקראינה בגדים זולים מאוד, אך חשוב לבחור חנות מתאימה שכן מעיל עור טוב באורקראינה אפשר למצוא גם בעלות של 150 שקלים, וגם בעלות של 1500 שקלים, מבלי שיהיה פער משמעותי באיכות. אותו דבר נכון לגבי נעלי עור, וסדרי הגודל דומים לדוגמא הקודמת.
המחירים במסעות נמוכים בדרך כלל. המחיר במסעדת פועלים הוא 12-16 ש"ח לארוחה מלאה עם קינוח ושתייה לאדם. בבית קפה סטנדרטי ארוחה ושתייה תעלה לכ-30-40 ש"ח לאדם, ואם תרצו לצאת לדייט רומנטי לסושיה איכותית או מסעדה טובה מאוד החשבון כבר יגיע ל-70-80 ש"ח לאדם, כולל משקה אכוהולי. מחירים מאוד נוחים בהשוואה לישראל.
יש מסעדות יוקרה בהן המחירים דומים לישראל ואף יקרים יותר, אך מדובר במסעדות שמלבד תדמית ועיצוב, רמת האוכל בהן לא עולה על מסעדה ממוצעת (מלבד מקרים מיוחדים השמורים לאליטה המקומית).

ביטחון אישי ותחבורה - מדובר בעיר בטוחה בהשוואה לבירות אירופאיות טיפוסיות כמו פריז או אמסטרדם, אך עדיף לטייל בזוגות ולהיזהר מכייסים. מרכז העיר צפוף באנשים בימי הקיץ. ניתן להתנייד בבטחה במטרו, בטראם ומוניות שירות. בשעות הערב עדיף להשתמש במוניות. מחירה של מונית ממוצעת מגיע ל-10-20 שקלים, בהתאם למרחק ולאיכות התחנה. מונית טובה שתגיע תוך 10 דקות, ותיקח אתכם למרחק של 25 קילומטר, תעלה עד 25 שקלים. זהו מחיר למונית אותה תזמינו בטלפון. אל תתפסו מוניות ברחוב. אלה ממתינות לתיירים בדרך כלל, ומחיר של מונית ברחוב יגיע ל-40 שקלים ויותר, ללא שום הצדקה.

ציפיות שכר

נושא השכר ותיאום הציפיות, בפרט בשוק הישארלי, עולה לא פעם בדיונים בפורומים השונים. אני שומע בעיקר טענה ממועסקים בפוטנציה המדברים על כך שהמעסיק מחכה עד לשלב הראיון כדי לתאם ציפיות ולעדכן את המועמד בעניין השכר. בהרבה מבין המקרים האלה השכר הוא נמוך מהמצופה והתוצאה היא זמן מבוזבז של שני הצדדים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו, וממרומי נסיוני התעסקותי, גם כשכיר, וגם כמעסיק בעבר, להקדים תרופה למכה עבור רבים מכם, ולומר שלמרות שלמצוא עובדה טובה זה קשה, הכוח נמצא אצלכם. לעמוד על המקח בנושאי שכר זה לגיטימי. כמובן שיש מקומות עבודה בהם השכר המוצע הוא אחיד ועל כן הם לא יתגמשו. אך הדיון על ציפיות שכר צריך להתרחש בשלב הראשוני. ועל כן לגיטימי לשאול ולהתעקש לברר את זה מההתחלה.

בשלב של שיחת הלפון הראשונה חשוב לשאול כמה שיותר פרטים על המשרה. אין שום טעם להגיע לראיון לעבודה שאינכם בטוחים לגבי טיבה. כדאי לברר כמה שיותר בשלב הזה, וכך תוכלו לדעת מראש אם אינכם מתאימים, או העבודה אינה מתאימה לכם. שאלות חשובות כוללות את דרישות התפקיד, כמו גם פרטים על העבודה עצמה ועל סדר היום בחברה. חשוב גם לברר מיקום גיאוגרפי, שעות עבודה, תנאי תשלום על שעות נוספות, לילות או סופ"שים אם יש, תשלום על נסיעות וכמובן את השכר עצמו.

חשוב להדגיש, שאלת השכר לא צריכה להיות השאלה הראשונה, אך בהחלט יש מקום לברר את הנושא בתחילת התהליך. אחרי ששמעתם על המשרה, מה נדרש מכם, איפה העבודה תתבצע, והבנתם שהתפקיד עשוי להיות מעניין עבורכם, סביר בהחלט לשאול על השכר.

מקומות עבודה בהם לא יסכימו לציין את השכר מעוררים אצלי חשד. במידה והמעסיק בפוטנציה לא מוכן לתאם ציפיות שכר אתכם, זה מעיד בראש ובראשונה על כך שהוא מוכן לבזבז את הזמן שלכם, ושלו. עבורי זו נורה אדומה. במידה והשכר הוא נמוך מאוד, מועמדים שיפסלו אותו במעמד שיחת הטלפון יפסלו אותו גם בשלב הראיון כך שתרגילים כאלה נידונו לכישלון. ובשביל לחסוך את זמנם של כל המעורבים, כדאי לשני הצדדים לדבר על השכר לפני קביעת ריאיון עבודה.

אותו הדבר נכון גם לגבי מועמדים שכבר תיאמו ציפיות שכר והסכימו עליו. שמעתי לאחרונה על מקרה בו אחד המועמדים העלה בחדות את דרישת השכר שלו בשלב מאוחר של תהליך הגיוס. לאחר שבזבז את מיטב זמנו, זמנם של עובדי ועובדות מחלקת כוח האדם בחברה, ושל המנהל שהתעתד לגייס אותו. הוא הודיע שהוא דורש שכר גבוה הרבה יותר מהמוצע, לא בשלב השיחה הטלפונית אלא אחרי הריאיון. במצב כזה נוצרת תחושה לא נעימה אצל כל המעורבים, על התנהלות שהיא לא סתם מיקוח, אלא שוק זול, ואותו מועמד, שעלול לפגוש את אותם האנשים בעתיד בקריירה שלו, פשוט "שרף" את עצמו.

למעסיקים אומר גם כן: כדאי לכם לציין ציפיות שכר. הזמן שתחסכו לעצמכם לא יסולא בפז. לחלופין, חוויה שלילית של מועמד עלולה לגרום לכך שתפספסו מישהו מתאים. הרבה מועמדים שישמעו שהשכר הוא נמוך מראש, יעשו חושבים וישקלו את העבודה ברגע שיידעו את כל הפרטים. לעומת זאת מועמד שיגיע בתחושה של אי וודאות ומצב רוח פחות טוב עלול לוותר על אותה המשרה בדיוק.

בהצלחה למעסיקים ולמועסקים!

אנחנו לא אוהבים להתאבל

אנחנו, הישראלים, לא אוהבים להתאבל. זו עובדה. אנו רוחשים כבוד לנופלים, ומחזקים את ידי הפצועים. אין בדברי מימד של זלזול חלילה. אך רוב אמצעי התקשורת מתעסקים במקביל ליום הזיכרון בנושאים רבים אחרים, ומלבד הרדיו, בו יש דגש מלא על אירועי יום הזיכרון, חלק גדול מהאוכלוסייה מקדיש זמן מועט לנושא.

ניתן לראות את זה באופן הטוב ביותר בעזרת הלו"ז של האירועים עצמם. יום הזיכרון צמוד ליום העצמאות, כך היה תמיד. אך בניגוד לחגים אחרים, חגים דתיים, שאורכם יממה מלאה, בין 24 ל-25 שעות, יום הזיכרון מתחיל בשעה 20:00 בערב ומסתיים בשעה 11:00. וזהו הסימן הבולט ביותר.

יום העצמאות לעומת זאת, נמשך הרבה יותר מיממה. הוא מתחיל בצהריים ומסתיים בערב של היום הבא. וכאן בדיוק נכנס המימד החיובי של הנושא הזה. אנחנו לא אוהבים להתאבל, ועושים זאת מתוך כבוד, הערכה והערצה לאלה ששומרים עלינו ומגנים על העם. אחנו עושים את זה, תוך כדי שאנחנו זוכרים את הקלישאה האלמותית של "מעטים מול רבים". אבל זוהי אינה קלישאה. כך היה תמיד, ובזכות ההבנה שניצחנו פעם אחר פעם נגד כל הסיכויים, אנחנו מקדישים יותר אנרגיה למטרות אופטימיות, שמים דגש על החיובי, ולא פחות חשוב מכך, (לפי פרסומים זרים) פועלים בתקיפות כדי למנוע הישנות של מקרים בהם רשימת החללים תתרחב. ועושים את זה גם ביום חול, גם ביום חג, וגם ביום אבל.

לכן אני טוען שאנחנו לא אוהבים להתאבל. אך זו לא ביקורת, זוהי התקווה המהולה בעצב, שדוחפת אותנו קדימה כאומה. ובאותה נשימה, כשאני רוצה לומר יזכור, לחזק את ידי המשפחות השכולות והפצועים, ולאחל לכולנו שלא יתווספו שמות לרשימה הארוכה הזאת.

יש הרבה שירים לרגל יום הזיכרון שכולנו מכירים. אני רוצה לסיים בציטוט מתורגם (אני תרגמתי) משיר שאינו ישראלי, על מלחמה אחרת, שפשוט מתאים מאוד גם אלינו:

והם קרעו את גופם
ושמרו את הארץ בחיים
לחמו ביום ולא פחדו
מאלה שצועדים בסך עם חרמשים

ניסאן מיקרה - סיכום של שנתיים

לפני שנתיים עברתי מפיאט פונטו ישנה ואהובה לניסאן מיקרה חדשה מהניילונים.
אחרי שנתיים עם הרכב אני יכול להגיד שאני בהחלט מרוצה. כמו בכל רכב יש יתרונות וחסרונות, ואני חושב שבסה"כ התמורה למחיר משחקת פה תפקיד גדול, והרכב הוא מאוד משתלם.

ביצועים - השאלה הראשונה שעולה אצל רבים היא "האם הרכב סוחב?". בהתחשב בעובדה שהרכב הוא רכב ידני, קל משקל, עם מנוע של 1200 סמ"ק, התשובה הפשוטה היא כן. עם זאת, אי אפשר להשוות את הרכב לרכב עם מנוע TSI, או לכאלה בהם המנועים נותנים הספק של 1600 סמ"ק. התאוצה במידה ורוצים לחסוך בדלק היא איטית, אך ניתן להגיע מהר למהירות שיוט, להאיץ ולעקוף במידת הצורך בזריזות ונוחות.

חיסכון בדלק - לרכבים ידניים שהם סופר מיני יש סטיגמה של רכב חסכוני. זה נכון, אם כי צריך לקחת את זה בערבון מוגבל. במידהואתם רואים צריכה של 5 ליטר ל-100 ק"מ (או בתרגום 20 קילומטר לליטר), מדובר בתנאי מעבדה שלא ניתן לתרגם לשטח. עם זאת, הרכב עדיין חסכוני משמעותית בהשווה לכל משפחתית, מיני משפחתית, ואף חסכוני יותר ממכוניות סופר מיני אחרות שעברו תחת ידי. דווקא בהשוואה לפונטו הישנה שלי, הצריכה היא מאוד דומה.
התוצאה לפי מחשב הדרך היא בין 5.8 ל-5.9 ליטר ל-100 קילומטר, כלומר כ-17 קילומטר לליטר. זה תואם את המדידות הידניות שעשיתי. אבל זה לא העיקר.
הסוד של המיקרה היא צריכה נמוכה בפקקים! אני מעביר 75% מזמן הנהיגה שלי בפקקים ובעיר, במהירות שבין 15 ל40 קמ"ש. כשמדדתי את הצריכה בתנאים האלה, הגעתי ל-15.5 קילומטר לליטר בנסיעה עירונית, נתון מצויין לדעתי.

נהיגה ואחיזת כביש - ההגה מעט מלאכותי, כמו ברכבים רבים אחרים. עם זאת, השליטה ברכב גם בכביש מהיר וגם בעיר נוחה. קל לחנות רכב כזה לא רק בזכות הגודל שלו, אלא בזכות הגמישות. אחזית הכביש ממוצעת, מדובר ברכב קטן ולכן הוא מרגיש קל, אך ניתן לנהוג בו גם במהירות. במהירות של 110-120 קמ"ש אין הרגשה של מהירות, ההרגשה בתוך הרכב טובה והנסיעה היא נינוחה לחלוטין. נהגים שנהגו מהר יותר סיפרו לי שהרכב מגיע עד ל-170-175 קמ"ש מבלי לרעוד והם הרגישו בנוח גם במהירויות האלה.
הרכב יודע להתמודד גם עם נסיעה בדרך לא סלולה, על חצץ ודרכי עפר. השאסי הגבוה משחק תפקיד חשוב וניתן לנהוג את הרכב בקלות ונוחות מבלי לגרום לו נזק בדרכים קשות ובעליות תלולות. הצמיגים הקטנים מורגשים לרעה רק בפסי האטה, למרות המהירות הנמוכה.

נוחות - מדובר ברכב נוח למדי. אני נהנה מההרגשה של המושב, נסעתי בו גם מאחורה ויחסית לרכב קטן המושב מרווח ונוח, גם כשהרכב מלא (5 כולל הנהג). בצד הנהג יש משענת בצד ימין, נוחה שגם היא מוסיפה, ויש מחממי מושבים בשני המושבים הקדמיים, לימים הקרים, נדירים כלל שיהיו. אם כי, מאוד חסרה מראה בצד הנוסע.
הבגאז' מרווח יחסית וניתן להכניס אליו מזוודה בכל גודל ויישאר מקום לדברים קטנים (שקיות ומים לוישרים במקרה שלי). במידה והמזוודה ממוצעת, עוד נשאר לא מעט מקום לתיקים. גם כאן הרכב מזכיר לטובה את הפיאט.

ביקורים במוסך - הטיפולים יקרים, וזו נקודת חולשה של ניסאן בכלל והמיקרה בפרט. גם שעת עבודה במוסך מורשה של ניסאן היא לא זולה (אך סבירה בהשוואה למוסכים רבים אחרים בהם ביקרתי). אבל בסה"כ אני מוציא לא מעט כסף במוסך על רכב שמלכתחילה מוגדר זול מאוד בשוק הישראלי.
עם זאת, מלבד טיפולים לא הייתה שום סיבה להגיע למוסך, מחזור הטיפולים הוא שנה או 20,000 קילומטר, טוב יותר מרוב הרכבים, ומאוד נחוץ למי שנוסע לטייל הרבה או עובד רחוק מהבית. גם מחזור החלפת האנטי-פריז, בולמי הזעזועים, והבלמים הוא ארוך, מה שממתיק את הגלולה. בהצעת המחיר המבוססת על התוכנה של ניסאן הקיימת במוסכים יש עניין לא נעים, היא מוצאיה בכל טיפול דרישה לההחלפת כפה בגלגל (רלוונטי רק אחת ל-3 שנים במציאות). במידה ונפלתם על מוסך מקצועי ואמין המכונאי יבהיר ביוזמתו שהחלק הזה מיותר בתדירות הרשומה, וימחק אותו מהצעת המחיר.

מראה - מדובר ברכב שהוא יפה מאוד לטעמי, מוצע בהרבה צבעים יחסית. הצבע של הרכב שלי הוא ירוק זית והצבע הזה והכחול נראים מצויין. הציעו לי גם רכב עם צבע בסיס לבן שבו בוחרים עיצוב אלטרנטיבי של שני צבעים עם DECAL כזה או אחר וספויילר בצבע תואם.

עמידות - איתרע מזלי לפגוע עם הרכב בעמוד בנסיעה ברוורס (בחושך). הרעש היה מאוד לא נעים וחששתי מהנזק שאני עתיד לראות. כשראיתי מה קרה הופתעתי לטובה. מלבד 2 שריטות במקומות בהם הפגוש נגע בעמוד, לא מצאתי נזק בשום נקודה אחרת בפגוש. וגם אחרי תקופה לא קטנה, לא מצאתי נזק נוסף, ואני רואה שתאונה מאוד לא נעימה הסתיימה בנזק קוסמטי קל בלבד.

בוס טוב או בוס רע?

אתחיל ואספר, שלאחר תקופה ארוכה בה הייתי בתפקיד ניהולי עם מחלקה לא קטנה של עשרות עובדים, ותפקיד טכני עם סמכות של מפקח, עשיתי הסבה מקצועית לתפקיד שהחזיר אותי כמעט לתחתית שרשרת המזון המקצועית.

אני לא יכול ללכת לפי הקו של "רק על עצמי לספר ידעתי", ולהעיד על עצמי כמנהל לשעבר, אך שלושת תחומי העיסוק האחרונים שלי (כולל הנוכחי) לימדו אותי הרבה על ניהול, דרך הממונים עלי. והיום, ממרומי הניסיון התעסקותי שלי, אני יכול לספר לכם כמה סיפורים מעניינים דווקא מנקודת המבט של העובד.

תחילת הקריירה שלי לא מעניינת במיוחד. תיירות נכנסת, בוס דיי טוב שיכולתי לפנות אליו בכמעט כל בעיה. דרכינו נפרדו בגלל פערי שכר, בין מה שהוא יכול היה להציע למה שאני דרשתי. עד פה אין שום דבר מעניין.

התפקיד אליו עברתי היה גם כן בחברה העוסקת בתיירות, ולאחר מספר שיחות חיוביות עם המעסיק הפוטנציאלי, מנכ"ל ושותף בכיר בחברה, התקבלתי לתפקיד מקביל ומאוד דומה לתפקיד אותו כבר עשיתי במשך כשנה. אלא שלמנכ"ל היו תוכניות על צמיחה, ומנהלת המחלקה איתה עבדתי התפטרה זמן קצר אחרי הגעתי.
בינתיים, המנכ"ל ואני מצאנו שפה משותפת, ובימים ההם, כשהחברה היתה צעירה וקטנה התמזל מזלנו לעבוד הרבה ביחד. נוצרה כימיה מקצועית וחברתית מצויינת והוא החליט לקדם אותי למרות ההיכרות הקצרה והגיוס המקורי שהיה לתפקיד זוטר יחסית. אותו מנכ"ל היה ידוע כל כלפי חוץ ובמידה מסויימת בתוך החברה בתור אדם קשה, מחוספס, עקשן ולא סלחן.
כל התיאורים האלה לא שינו עבודה פשוטה - הוא ידע לשלב בין שיטת המקל והגזר באופן מושלם. לעובדים ולספקים כאחד, הוא היה חמור סבר ומאוד בוטה עם מי שעשה טעויות (בהתאם לגודל הטעות), וידע לחזק ולתגמל עובדים טובים. אופי קשה או לא, הוא היה קשוב לצרכי העובדים וידע לתת פתרונות גם לבעיות הקשות ביותר. הוא דרש נאמנות, שיתוף פעולה, ורמה אישית גבוהה, והחזיר באותו מטבע.
בעולם תחתרותי מאוד ובשוק שנחשב לאכזרי, הוא צלח בדרך הזאת באותו המקום בדיוק בו רבים וטובים כשלו.

בשלב מסויים עולם התיירות עייף אותי. שעות העבודה בו הן ארוכות בדומה להיי-טק, ולעיתים אף יותר, שישה ימים בשבוע. חיפשתי עבודה מעניינת לא פחות, בה אוכל לנקות את הראש והנפש, ומצאתי אותה בעולם התעופה.
שם יש הירריכה מורכבת שכן אתה עובד עם ספקי שירות שונים, שמערכת היחסים המקצועית וחלוקת הסמכויות איתם לא תמיד ברורה. עם זאת, יש אחמ"שים, מנהלת מקצועית, מנהל שאחראי על חלוקת המשמרות, וראש מחלקה.
על השניים האחרונים אני לא ארחיב במילים, מנהלים טובים, מכווני מטרה, שהצלחת החברה אצלם היא בעדיפות ראשונה אך הם גם יודעים לדאוג לרווחת העובד.
אבל את ההחלטות הגדולות ביותר, החלטות שמשפיעות במישרין על איכות הביצוע שלנו, היה מקבל מנהל המחלקה. אדם לא נגיש, לא ברור, כזה שכמעט כל העובדים מעדיפים לא לראות ולא לשמוע. אדם שאת שיטת הניהול שלו אפשר לסכם במושג צבאי אחד: כסת"ח. וכשמה כן היא, שיטה כזאת היא כמו תחזוקת שבר בניגוד לתחזוקת מנע בעולם המכונאות.
ואכן ניתן לראות את שיטת הניהול שלו באה לידי ביטוי בכך שמחלקה שהיתה יכולה אות ומופת נראית כמו אלתור לא מוצלח.

המנהל הבא עליו אדבר, בעולם ההיי טק, הוא המנהל החכם ביותר שאיי פעם פגשתי. לא בכדי, כל מי שמכיר אותו שמח לעבוד איתו. שיטת הניהול שלו היא גם הפשוטה ביותר - שיטה שכלתנית. הוא משתמש בראש בכל צעד שהוא עושה, מחשב תוצאות צפויות, ותמיד מתכנן כמה וכמה צעדים קדימה, כמו במשחק שח.
ושיטת הניהול שלו מביאה את התוצאות הטובות ביותר. הוא פותר בעיות, עוזר לכפופים לו, ועובד באופן ראוי לקנאה עם הממונים עליו. החשבון הקר, החשוב כל כך בתחום הזה, יחד עם אופי נעים וגישה חיובית הופכים אותו למקצוען.
הוא לא מפסיק להפתיע ביכול שלו לפתור בעיות והיום הוא שבר עוד שיא, כשפתר בעיה בירוקטית סבוכה, מרגיזה, וכזאת שבעבר לא היה לא פתרון נראה לעין, תוך זמן קצר, ביעילות ובכך עזר לי מאוד.

לסיכום אומר בפשטות, מנהל טוב בכל דרג שהוא, הוא מפתח באשר להצלחת העסק. ועבורנו העובדים, לא פחות חשוב למצוא מנהל שיגרום לך להיות מרוצה ולהישאר הרבה זמן במקום העבודה. נראה לי שאני כבר מסודר. ;)