בגיל 18 לא האמנתי שאעבוד יום בחיי במשרד. ויתרתי על כל תחום המחשוב מהסיבה הזאת בדיוק. ואז הגיע הגיוס. הרבה דלתות נסגרו בפניי והתפקיד היחיד שנותר הוביל לכך שבצבא עשיתי הרבה עבודה משרדית (75% מהשירות שלי) וכצפוי לא כל כך אהבתי את זה. בחופשות שלי עבדתי באבטחה ונרשמתי ללימודי מקצוע הדרכה לקבוצות מטיילים בחו"ל.
דווקא אז, עם תחילת הקורס, התחלתי לעבוד במשרד. עבדתי במתכונת של 9:00 - 17:00 ותירצתי את זה בכך שזה הסתדר לי באופן מושלם עם הלימודים, ואכן כך היה. כשסיימתי את הלימודים לא מצאתי את עצמי במקצוע בנסיעות לחו"ל אלא התחלתי להתפתח בתחום התיירות בתפקיד משרדי כמפעיל תיירות. הגדרת התפקיד היא אספקת שירותי קרקע, מלונות, הסעות, טיולים קבוצתיים, רכבים להשכרה וכל שירות תיירותי אחר שמטייל עשוי לרצות בארץ זרה. התפקיד כמובן כולל עבודת שטח, אך לא הרבה. שוב 75% מסדר היום שלי כלל עבודה במשרד.
וכך, לאחר שהתגלגלתי לתפקיד בכיר בחברה שצמחה מהר בדיוק באותם שנים מצאתי את עצמי עובד קרוב ל-4 שנים (או 7 כולל הצבא) בתפקיד משרדי, אמנם אז כבר בתור מנהל, ובמתכונת שונה מ 5-9, אך עדיין זה היה שונה מהותית ממה שתכננתי. ואז הגיע הפיצוץ. ואז הגיע החיפוש של "כל דבר אחר" שהניב יותר בעיות מתוצאות וכך התגלגלתי לעבוד בתעופה.
על התפקיד הזה כתבתי בהרחבה כאן: http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015_08_01_archive.html. התמצית היא שאני עוזב עבודה שאינה משרדית כלל מאותם שיקולים הפוכים לאלה שהובילו אותי לשם מלכתחילה. לאחר שמצאתי עבודת שטח מהנה, מתוחכמת, מעניינת מאתגרת, שכוללת 10% אדמיניסטרציה בלבד, אני עוזב. ולא סתם, אלא לעבודה משרדית בהיקף של 100%. אפילו חדר הכושר נמצא באותו מבנה בו נמצאים המשרדים במקום החדש.
לא במקרה אני עוזב עבודה במבנה אותו רציתי מזה הרבה שנים. דווקא היום כשאני קצת יותר מבוגר אני צריך עבודה חדשה, במשרד ממוזג. לקח לי 10 שנים להבשיל לכך ואני לא מצטער. כנראה שזה לא היה מסתדר אחרת.
אולי לא התרגלתי לעבודה של 5-9, במשרד, אבל היום היא נחוצה לי. עבודת שטח, בפרט בתעופה היא מאוד לא סטרילית. אנו נפצעים לעיתים (רחוקות אמנם), נחשפים לרעלים והעבודה היא לא כל כך בריאה. היא מספקת אפשרות נוחה לשמור על כושר, אך לא בלי מחיר.
ההמתנה לסידור עבודה היא בעיה גדולה בעבודת משמרות, במיוחד בתחום התעופה. כשאתה ותיק ויש לך את הידע להרכיב את הסידור אתה עדיין נאלץ לחכות לרגע האחרון שכן הסידור הוא סידור שבועי והוא מפורסם לרוב 72 שעות לפני תחילת השבוע אותו הוא מכתיב. כשאתה עובד חדש זה סיוט אמיתי שכן אתה צריך להתאים את עצמך למערכת לחלוטין, בגלל שהדרכות, לימודים והסמכות שונות אותן אתה חייב לעבור קורות לפי לו"ז של אנשים אחרים ולא שלך.
וגם כשכבר יש סידור עבודה הזמן הפנוי נפגע מאוד. אם עובדים בסופ"ש או בשעות לא רגילות השכר עולה משמעותית במשרה שכזאת. בהיותי רווק קשה לעמוד בפיתוי, אך אני מרגיש יותר ויותר תסכול על כך שזמני הפנוי מצטמצם ולעיתים קרובות לא חופף לזמן הפנוי אצל רוב החברים והמשפחה.
והיום, אחרי שהתקבלתי לעבודה משרדית קלאסית, ובתחום מעניין, אין מאושר ממני. אני מתחיל לחיות עם סדר יום נוח. למעשה אני לא יכול לחכות ליום בו אתחיל לעבוד כך. כמו שאומרים, עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון שלי ל-5-9 כבר כאן.
דווקא אז, עם תחילת הקורס, התחלתי לעבוד במשרד. עבדתי במתכונת של 9:00 - 17:00 ותירצתי את זה בכך שזה הסתדר לי באופן מושלם עם הלימודים, ואכן כך היה. כשסיימתי את הלימודים לא מצאתי את עצמי במקצוע בנסיעות לחו"ל אלא התחלתי להתפתח בתחום התיירות בתפקיד משרדי כמפעיל תיירות. הגדרת התפקיד היא אספקת שירותי קרקע, מלונות, הסעות, טיולים קבוצתיים, רכבים להשכרה וכל שירות תיירותי אחר שמטייל עשוי לרצות בארץ זרה. התפקיד כמובן כולל עבודת שטח, אך לא הרבה. שוב 75% מסדר היום שלי כלל עבודה במשרד.
וכך, לאחר שהתגלגלתי לתפקיד בכיר בחברה שצמחה מהר בדיוק באותם שנים מצאתי את עצמי עובד קרוב ל-4 שנים (או 7 כולל הצבא) בתפקיד משרדי, אמנם אז כבר בתור מנהל, ובמתכונת שונה מ 5-9, אך עדיין זה היה שונה מהותית ממה שתכננתי. ואז הגיע הפיצוץ. ואז הגיע החיפוש של "כל דבר אחר" שהניב יותר בעיות מתוצאות וכך התגלגלתי לעבוד בתעופה.
על התפקיד הזה כתבתי בהרחבה כאן: http://galeugeneblog.blogspot.co.il/2015_08_01_archive.html. התמצית היא שאני עוזב עבודה שאינה משרדית כלל מאותם שיקולים הפוכים לאלה שהובילו אותי לשם מלכתחילה. לאחר שמצאתי עבודת שטח מהנה, מתוחכמת, מעניינת מאתגרת, שכוללת 10% אדמיניסטרציה בלבד, אני עוזב. ולא סתם, אלא לעבודה משרדית בהיקף של 100%. אפילו חדר הכושר נמצא באותו מבנה בו נמצאים המשרדים במקום החדש.
לא במקרה אני עוזב עבודה במבנה אותו רציתי מזה הרבה שנים. דווקא היום כשאני קצת יותר מבוגר אני צריך עבודה חדשה, במשרד ממוזג. לקח לי 10 שנים להבשיל לכך ואני לא מצטער. כנראה שזה לא היה מסתדר אחרת.
אולי לא התרגלתי לעבודה של 5-9, במשרד, אבל היום היא נחוצה לי. עבודת שטח, בפרט בתעופה היא מאוד לא סטרילית. אנו נפצעים לעיתים (רחוקות אמנם), נחשפים לרעלים והעבודה היא לא כל כך בריאה. היא מספקת אפשרות נוחה לשמור על כושר, אך לא בלי מחיר.
ההמתנה לסידור עבודה היא בעיה גדולה בעבודת משמרות, במיוחד בתחום התעופה. כשאתה ותיק ויש לך את הידע להרכיב את הסידור אתה עדיין נאלץ לחכות לרגע האחרון שכן הסידור הוא סידור שבועי והוא מפורסם לרוב 72 שעות לפני תחילת השבוע אותו הוא מכתיב. כשאתה עובד חדש זה סיוט אמיתי שכן אתה צריך להתאים את עצמך למערכת לחלוטין, בגלל שהדרכות, לימודים והסמכות שונות אותן אתה חייב לעבור קורות לפי לו"ז של אנשים אחרים ולא שלך.
וגם כשכבר יש סידור עבודה הזמן הפנוי נפגע מאוד. אם עובדים בסופ"ש או בשעות לא רגילות השכר עולה משמעותית במשרה שכזאת. בהיותי רווק קשה לעמוד בפיתוי, אך אני מרגיש יותר ויותר תסכול על כך שזמני הפנוי מצטמצם ולעיתים קרובות לא חופף לזמן הפנוי אצל רוב החברים והמשפחה.
והיום, אחרי שהתקבלתי לעבודה משרדית קלאסית, ובתחום מעניין, אין מאושר ממני. אני מתחיל לחיות עם סדר יום נוח. למעשה אני לא יכול לחכות ליום בו אתחיל לעבוד כך. כמו שאומרים, עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון שלי ל-5-9 כבר כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה